ילדה שלא מן העולם הזה/אהרן אפלפלד

שתי נשים וילדה קטנה אחת, בזכותן מחזיקים שני ילדים מעמד, ואף מצילים עולם. ילדה שלא מן העולם הזה / אהרן אפלפלד. סקירה. יום הזיכרון הבינלאומי לשואה
(חגית כהן)

ספרו החדש של אהרן אפלפלד, 'ילדה שלא מן העולם הזה' (כנרת, זמורה-ביתן, דביר 134 עמודים) מביא את סיפורם של אדם ותומס, שני ילדים כבני תשע, שאמהותיהם "מניחות" אותם ביער להסתדר בכוחות עצמם עד שתחזורנה לקחת אותם, לכשיתאפשר, עת תסתיים המלחמה.

זהו ספרו הראשון לילדים של הסופר אהרן אפלפלד, ספר שאינו נופל משאר ספריו. בספר באות לידי ביטוי כל איכויות כתיבתו גם כאשר הוא כותב לילדים. שפתו, נעימת מילותיו, התחושות והחוויות אותן הוא מצליח להעביר בכל ספר מחדש לאורך כל שנות כתיבתו למבוגרים, כל אלו באים לידי ביטוי בגאונות רב ממדית גם בספר זה, ונדמה כי למרות שהשפה אותה שפה, והעולם אותו הוא מתאר עבור הילדים בספר זה הינו אותו עולם אותו הוא מתאר עבור המבוגרים, למרות זאת מדובר בספר ילדים (שמתאים כמובן גם למבוגרים), וקריאתו בוראת עולם בקורא/ת.

טרום המלחמה למדו אדם ותומס באותה הכיתה, אך תומס נוּדה על ידי בני כיתתו, וגם אדם, אף על פי שלא התנכר אליו, לא נמנה בין חבריו. כעת, משנפגשו ביער שמחוץ לו מתחוללת המלחמה הנוראה, לומדים הילדים להכיר זה את זה, לבנות לעצמם דמוי בית מגן ושומר, הם מגנים זה על זה, מרגיעים זה את זה, ולומדים לתת מקום, רגשי ופיזי, זה לזה, ולמעשה הופכים להיות חברים בלב ובנפש.

חמלה עמוקה ומדמיעה עוטפת כל עמוד ועמוד בספר, בעלי החיים זוכים להתייחסות של כבוד, חום ואהבה מצד השניים, וכך גם פירות היער המאותרים על ידיהם, ומימי האגם, כל הטריוויאלי בחיי היום יום של מי שלא חווה מלחמה נוראה זאת זוכה מילדים אלו למגע ולהתייחסות של אוצרות חיים "הפלג הוא יצור חי..." (עמוד 71). לא רק שאוצרות אלו מזינים אותם ועוזרים להם להישאר בחיים בימים של רעב כשהם מתחבאים ביער, אלא התחושה שאפלפלד מעביר היא של חיות הקיימת בכל, בכל בעל חיים, פרי או צמח. ניתן לומר שאפשר לשמוע את נשימות האגם, ואת הקיומי שבשיחי התותים והאוכמניות, ובעץ התפוחים.

שני ילדים אלו, שניתן לנחש כי בשנות המלחמה ראו (אם כי לא מתועד בספר) לא מעט מעשי אכזריות, חיים בעולם פנימי מוגן ובטוח, דרכו הם פועלים בעולם, ומפעלם, ניתן לומר, מפעל חיים של מצילי עולם. השניים, ממרומי העץ בו הם בונים את קן מגוריהם, לא חושבים פעמיים, ורצים לסייע בכל פעם כשהם שומעים בקרבתם את "צעדיו הכושלים של איש בורח..." (עמוד 98) או אז חולקים השניים עם הנמלט היומי את המזון והמים הדלים שברשותם, ואף מסכנים עצמם באמירות מעודדות מגובה מחבואם, כאשר מה שמלווה את מעשיהם היא אמירתו של אדם כי "מילת עידוד לפעמים היא כמו תחבושת".

התנהגותם של השניים פוקחת עיניים באשר לעוצמתם של ילדים וילדות בתקופה קשה זאת. זהו סיפור על ילדים בני תשע, שכל עולמם מתערער, ותגובתם היא נסיקה והחצנה של תכונותיהם וחינוכם, וכאן, למעשה, באות לידי ביטוי דמויות הנשים בעולמם:

שלוש נשים יש בספרו זה של אפלפלד, על שלושתן אנחנו שומעים דרך דיבורם, מעשיהם ומבטם על העולם של אדם ותומס, שכן הם אלו המספרים לנו מהיכן ינקו, ומהיכן שאובים כוחותיהם, תפיסת עולמם, בחירותיהם והתנהגותם, כן, גם הבחירה לנהוג כך, ולא אחרת.

אמא של אדם מביאה את אדם ליער, ונותנת לו צידה לדרך: לא רק צידה גשמית של תיק ובו מלאי מזון ותרופות, שמי יודע לכמה זמן תספיק אל מול ימי מלחמה בלתי נגמרים, אלא בעיקר צידה נפשית-רוחנית, ומשפט של אמו מתוך הצידה הזו חוזר ומהדהד בתוכו ונעשה בו שימוש לאורך כל ימי שהותו ביער: "...הגענו. אל תחשוש. אתה מכיר את היער שלנו וכל מה שיש בו..." (עמוד 12). ניתן לומר כי הכוונותיה של האם: "אל תחשוש"; "אני אשתדל לשוב בערב"; "שב מתחת לאחד העצים, למשל העץ שיש לו צמרת עגולה"; "קרא בספרו של ז'ול ורן"; "או שחק בחמש אבנים"; "אני מוכרחה לרוץ, אני הולכת להסתיר את הסבים" (עמודים 7-8) – כל אלו נדמים כצידה לדרך מאת האם, שאמנם הלכה ממנו פיזית, אך למעשה נשארה עמו וכיוונה את צעדיו, ונדמה כי ממנה שאב את כוחות חייו שעמדו לו להתמודד עם המציאות האפלה של  השהיה לבד ביער בימי המלחמה הנוראה.

גם תומס "הונח" ביער על ידי אמו, וגם הוא צויד על ידה בתרמיל מלא. גם כאן יש להניח שהכוונה היא לא רק למאכלים ושאר מצרכים פיזיים, אלא גם לרוחה ונפשה של האם, המלווה את תומס בשעותיו הקשות ביותר במהלך שהותם ביער. גם תומס, כאדם, מצליח להחזיק את עצמו מייאוש, שבר ונפילה בזכות דמות אמו, שחינוכה והכוונותיה שבים ומציפים את נפשו הכואבת בשעות היער הנוראות, ונדמה כי דמותה נטועה עמוק בלבו, ודרכה ובזכותה חוֹזקו ואמונתו בחיים.

ניתן לומר כי דמות האם של שני הבנים, הדמות הנשית, ממנה ינקו את עולמם עד גיל תשע, הייתה רשת הביטחון וההחזקה שלהם לאורך שהותם ביער. גם הקן שהם בנו דומה למקום מערסל של אם, מן "תחליף אם" פיזי, שמסמל את כל מה שקיבלו מאמותיהם.

אבל לא רק שתי אמהות יש שם, בספר, אלא גם ילדה קטנה אחת, מינה שמה, שמילותיה לא נשמעות, רק מעשיה נראים. מינה היא בת כיתתם, המועסקת בימי המלחמה כמשרתת בביתו של איכר שהופקד לשמור עליה, אך ככל שאנחנו מתוודעים אליה אנחנו מבינים כי גורלה פחות טוב מגורלם. הם יוצרים עמה קשר, והיא, מצדה, בחוכמה שקטה ובחושים חדים, גונבת מעט אוכל ומסכנת עצמה עבורם לאחר שהם יידעו אותה כי מלאי האוכל שלהם אזל וכי הרעב הופך לבלתי נסבל.

עוצמת הילדה מוגשת לנו במשפט קצר בו אדם שואל "האם אנחנו ראויים להסתכנות שלה?" ותומס עונה בהתרגשות "אנחנו נעשה הכל כדי להיות ראויים..." (עמוד 97).

לאורך כל עמודי הספר, רוח האמהות המנשבת ומעשיה של הילדה מינה, הם אלו שמחזיקים את הילדים, ויש תחושה כי האמהות, ומינה, הילדה הקטנה, השקטה והגיבורה, השאירו ילדים מטופלים שיכולים אפילו לתת משלהם לאחרים, מתוך איזו שהיא רווחה פנימית שנולדה, חיה ומתקיימת בזכות הדמויות הנשיות בחייהם, רווחה פנימית המאפשרת להם אפילו בשעות הקשות לשבת ולדבר על חלומות לעתיד ועל זיכרונות עבר.

הספר, שנסקר כאן בקצרה, שזור לכל אורכו בפנינים של חמלה אנושית, חסד, גבורה, ענווה ושאלות תם על אמונה. כל עמוד בו הוא מעיין נובע של שיח מופלא וראייה תמימה, אך חודרת. זהו ספר מעורר השראת חיים על אודות עולם של ילדות שמסרב להיצבע בצבעי מלחמה קודרים של אובדן חיצוני ופנימי, ומתעקש על זהב הילדות בחיקן של אמהות, ובזכותן.

אינני יודעת אם אהרן אפלפלד כיוון בכתיבתו, במודע או שלא במודע, לדברים שנכתבו כאן. ובוודאי שגם האבות והסבים מוזכרים בין שורות הספר. אך זאת החוויה שלי, ואלו התחושות שעלו בי יותר מכל במהלך הקריאה. 













1.
מרתקת
אילת וידר כהן (6/13/2013)
תודה על הסקירה המרתקת והמסקרנת, מה שכתבת מתאים מאד לדבריו של אפלפלד עליהם הוא חוזר שוב ושוב בראיונות כי מה שהחזיק אותו בשנות המלחמה היתה אהבת הוריו בילדותו
2.
נשמע מרתק
אפרת (6/13/2013)
ואוו! בהחלט עושה חשק לקרא בקרוב
3.
תודה רבה!
יסכה ומרגלית זלינגר (6/17/2013)
הסקירה שלך על הספר כ"כ מרתקת עד שאני מרגישה כאילו אני רוצה לקרוא ספר שלך יותר מאשר ספר של אהרון אפלפלד!...
4.
..........
שלמה המלכה (3/1/2014)
מאוד עזרת לי!!! תודה רבה על הסקירה הנפלאה!!!!!!:)

 
   

קמפוס הר הצופים בבית הלל ירושלים. טל: 02-6720321 פקס: 02-6730595
כתובת למשלוח דואר: ת.ד.10502 ירושלים 9110402

יהדות, שאל את הרב, פרשת שבוע, חגים, נשים