מדרש על יופי

מדוע יופיין של הנשים החשובות ביותר בתולדות עמנו הינו חלק מרכזי כל כך בסיפור חייהן? מדוע אנו צריכות להיות במגננה גם כשאנו לומדות את פרשת השבוע
(חנה השקס)

לעילוי נשמת דודתי, שרה ווקשטוק בת יהודית ואליהו אליעזר;

ובת דודי, רחל טויבר בת שרה וישראל

נשים יפות

 

פרשת חיי שרה פותחת במספר שנותיה של שרה, פרט נדיר לגבי אישה במקרא: וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. אך זו איננה התופעה הבולטת היחידה בפסוק זה. גם לגבי אברהם, יצחק ויעקב נוקטים הפסוקים המתארים את מותם באותו מבנה, ובכל זאת בפירושו מתייחס רש"י לשימוש המרובה שעושה הפסוק ב"שנים" שבחיי שרה, ובהפרדת המספרים המרכיבים את מניין שנותיה על ידי הצבת המילה שנה בין מספר למספר: "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו בת ק' כבת כ' לחטא מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא ובת כ' כבת ז' ליופי" על תוספת הביטוי "שני חיי שרה" בסוף הפסוק, אותו ניתן למצוא בשינויים קלים גם בתיאור מותם של אברהם ויעקב (ולא יצחק!) אומר רש"י "כֻּלן שוין לטובה." הרב הירש מפתח את פירושו של רש"י על ידי כך שהוא מתייחס למלֵאוּת של חייה של שרה, ומדגיש שכל שלב ושלב בחייה מקבל משמעות ברגע סיומם. הוא מביא את דברי חז"ל מבראשית רבה על פיהם פסוק זה מבטא את שלושת החלקים של חיי האדם – הילדות, הנעורים והבגרות – ומסביר שהדגש המושם על כל שלב ושלב מהחיים אצל שרה מעיד על כך שהיא חיה חיי אמת. הוא מוסיף ומסביר שאדם החי חיי אמת "נוטל מכל תקופת גיל של חייו את התכונה המפארת אותה – אל תקופת חייו המאוחרת יותר". כך כשהאדם "בא בימים" כל ימיו מובאים איתו, והימים כולם נעשים "שלו".

לא במקרה מדגיש רש"י בפירושו את יופייה של שרה. גם התורה וגם חז"ל במדרשיהם מתייחסים ליופייה של שרה בהרחבה. על פי המקרא, שרה נלקחת פעמיים לבתי מלכים בשל יופייה, והמדרש בבבא בתרא נ"ח א'  מציב את שרה במקום השלישי במצעד היפים, אחרי אדם וחווה, שנבראו ישירות על ידי הקב"ה. אך שרה אינה מיוחדת מבין האמהות בתכונה זו. גם רבקה, שהתורה מבליטה דווקא את ייחודה המוסרי בהתנהגותה כלפי עבד אברהם, היא "טובת מראה מאד", ורחל, כידוע, אמן של כל האהובות הבלתי מושגות במקרא, היא, כמובן, "יפת תואר ויפת מראה". ולאה לבדה, אם הבנים, האישה שבכל מאודה ביקשה רק אהבה, לא זכתה בה, משום שבניגוד לאחות היפה, עיניה היו "רכות".

הדבר תמיד היה תמוה בעיני. מדוע שיופיין של הנשים החשובות ביותר בתולדות עמנו יהיה חלק מרכזי כל כך בסיפור חייהן? אמנם הורגלנו בכך, שהתרבות המערבית מעתירה עלינו נשים יפות בכל מצב ואף למדנו להיות ביקורתיות כלפיה.  למדנו לעמוד על המשמר כאשר אנו צורכות תקשורת מודרנית ובובות ברבי לבנות שלנו. אך מדוע אנו צריכות להיות במגננה גם כשאנו לומדות את פרשת השבוע? אם אכן "שקר החן והבל היופי" מדוע כל יראות ה' המפורסמות היו יפות כל כך? האם אנו לא אמורות ללמוד בבית הכנסת ובבית המדרש  שיראת ה' היא החכמה? מדוע המסר הכפול? 

 לא צריך להכביר במילים בכל הנוגע לבעיות שמעורר אידיאל היופי הנשי, הקשר בין אידיאל זה לבין התייחסות אל נשים כאל אובייקט מיני, והקשר בין שני אלה לבין אלימות כלפי נשים. הרבה נכתב בנושא זה, וראוי שכך, אך בדעתי להאיר את הנושא מזווית מעט שונה. האמת ניתנת להיאמר שקשה למצוא תרבות, וקשה למצוא ביטוי תרבותי המתייחס לנשים, אשר אינם קושרים נשיות ויופי בדרך זו או אחרת. אולי הדבר נובע מן הסיבה הפשוטה שיש משהו אשר מטבע העניין קושר בין השניים. קשה כמובן להצביע על טבע זה מבלי להתייחס למיניות. אך האם אין אנו אמורים, כבני אדם, לנהל את חיינו גם מעבר לרמה זו? האם אין התורה מצפה לזאת מאיתנו? מה, אם כן, עוד נותר לומר בנושא זה?  מצפוני הפמיניסטי מונע ממני לקבוע קביעות מהותניות, כלומר, לומר שהאישה מטבעה היא "יופי" כפי שהגבר הוא, למשל "כוח" או "ממשלה" (כפי שעולה מעונשה של האישה בגן עדן, "והוא ימשול בך"). מצד שני אולי במקום להתכחש לעובדה תרבותית כל כך מושרשת, נרתום אותה לצרכינו? אפשר למשל ללכת בדרכו של ר' יוחנן, שלמראה הגבריות המרשימה של ריש לקיש בירך אותו ב"חילך לאוריתא", כלומר, רתום את כוחך ללימוד התורה.

האם אפשר ללכת בדרך דומה ולהפוך את "הבל היופי" לאותה החכמה  המזוהה עם יראת ה'?

לצורך העניין פיתחתי מושג של יופי שהוא שונה מעט מן המקובל. אני מכנה מושג זה יופי ארבעה-ממדי. אסביר את דברי.

יופי דו-ממדי הוא יופי של פוסטר. הוא תלוי בממדים מסוימים, בהתאמה הנכונה בין מידות האורך למידות הרוחב, בצבעים הנכונים. זהו יופי על פי אמות מידה אופנתיות מסוימות, והן קיימות, או לא קיימות, אצל כל אישה. אפשר לפעמים להגיע אליו באמצעים קוסמטיים. זהו יופי שמקומו יכירנו במדיום דו-ממדי: בתמונות, מצולמות או מצוירות, על המסך, וגם בתוך המראה. בנושא הזה אכן יש לתרבות נתונה שליטה במדדי היופי הנשי ובאופן שבו נייחס יופי לנשים שסביבנו ולעצמנו.

אך יש גם יופי תלת-ממדי, לצורך העניין אכנה אותו כאן "חן". יופי זה בא לידי ביטוי בתנועות הגוף,  במחוות של דיבור, בניצוץ של חיוניות בעיניים, בשפת הגוף. ישנם אנשים שבאופן תנועתם משדרים משהו מושך, ואצל נשים הדבר מתפרש כיופי, או כחן. בנוגע לגברים אנו נוטים להשתמש בכינויים אחרים כדי לבטא את אותו עניין, אך עדיין מדובר בערכים אסתטיים.

לעומת זאת, הדבר שאני קוראת לו יופי ארבעה-ממדי כולל אמנם את השדר של הגוף בכללו, אך גם את האישיות. חשוב לי לומר שאני לא מדברת כאן בהבחנה הידועה בין יופי פנימי ליופי חיצוני. להיפך, אני מכחישה את ההבחנה הזאת, כי במידה מסוימת היא רק מעודדת את הפיכת האישה לאובייקט מיני, לגוף שאולי מכיל, ואולי לא מכיל, "נפש יפה". אני מנסה לומר משהו אחר: ישנו משהו שהוא האישיות של כל אישה, סך כל פעולותיה, הערכים שלה, זהותה העצמית, והדימוי העצמי שלה המשתקף גם במראה שלה. האישיות מבטאת משהו, והגוף משתף פעולה. אצל נשים אנו מכנים זאת יופי. זהו יופי ארבעה-ממדי, כי לא מספיקה לכך תמונה, לא די בתנועת גוף כריקוד. יש לראות את תמונת האישיות כולה, להכיר את סיפור החיים, לראות את הקווים החרושים בגוף ולדעת מה הם מבטאים. לעיתים אפשר לתפוס את היופי הזה באופן אינטואיטיבי, אבל אין די בכך. כי כמו לגבי כל מורכבות אנושית, האינטואיציה היא רק נקודת פתיחה, ורק קשר בלתי אמצעי, הכרות מתמשכת, חיים ביחד, פעילות משותפת, מאפשרים את הידיעה.

אם נחזור לשרה, לפירושו של רש"י, ולדבריו של הרב הירש, התמונה המתקבלת לגבי יופייה של שרה היא של יופי ארבעה-ממדי. הוא כולל את כל כולה, "כל מאה ועשרים ושבע שנות חייה היו חיים, חיי חיוניות ושמחה, חיים טובים ובעלי משמעות ולא היה בהם אף רגע שמוטב היה שלא לחיות אותו", מלבד הטוב והשמחה, חרותים בגופה של שרה הרבה רגעי צער, של פרידה ממשפחתה, של עקרות, של אבדן. חרותים בגופה גם קנאה, קטנוניות, כעס, ואולי תשוקה אסורה. חרותים בה גם חוסר אמונה, פחד, חרטה ורגשות אשמה. ובכל אלה טמון יופייה. ישנו משהו עמוק בעיניים שנשפך על הגוף כולו וצובע את הקמטים והצלקות בצבע הנכון – יופי. אך אין זה יופי של נערה, אלא יופי שההרמוניה שבו בנויה מניגודים, מִסטיוֹת, מפיתולים.

נדיר למצוא יופי מסוג זה אצל נשים צעירות, להן יש אמנם "פרופורציות נכונות" וחן, אך היופי שמור, לרוב, לשלבים הרבה יותר מאוחרים של החיים. אני מדמיינת לעצמי את אנה פראנק, למשל, כאחת מהנשים הנדירות שהשיגה יופי כזה כבר בגיל ארבע עשרה. אבל את רובנו ברך ה' בשנים ארוכות יותר כדי להשיג את יופיינו, ובמובן הזה, וזה בלבד, אני מוכנה לקבל את הקלישאה העוברת מאם לבת: "בשביל להיות יפה צריך לסבול". ואין כאן חלילה קידוש של סבל וקרבן, רק אמירה על מה הם החיים.

 ואם את קמה בבוקר ומסכלת במראה ולא אוהבת את מה שאת רואה, ישנן שתי אפשרויות: הראשונה היא טעות אופטית. המראה, כמדיום דו-ממדי, בהכרח מכשילה אותך: את מחפשת פרופורציות מסוימות, כאלה שנשקפות אלייך מעמודי העיתונים שאת מעיינת בהם או מהמסכים שאת יושבת מולם במהלך יומך, ואולי אפילו ממדריכת הזומבה המקפצת מולך פעמיים בשבוע במתנ"ס. הפרופורציות האלה הן לא משהו שאפשר לאהוב, רק לספור ולמדוד. האפשרות השנייה היא שמה שמשתקף מולך במראה ואת לא אוהבת הוא את עצמך, את האישה שהפכת להיות עם השנים. את לא אוהבת את האופן שבו את מנהלת את חייך, את יחסייך עם האנשים הקרובים אליך, את האופן שבו את מבלה את ימייך על פני האדמה. החדשות הטובות הן שיש לך תקווה. במקום לרוץ לחדר הכושר כדי לתת עוד הזדמנות לפרופורציות הנכונות, השקיעי בעצמך קצת מחשבה. עשי היום דבר אחד שאת מחשיבה באמת. ואז חזרי בערב למראה ובדקי אם השגת את יופייך. ומחר בבוקר אולי תצליחי לדלג על המראה, ובמקום זאת לצאת לדרכך ולהסתכל על הנשים סביבך, בעיקר על הנשים הלא צעירות, ושאלי את עצמך מי "יפה" בעיניך. אני מכירה הרבה מאד נשים יפות, ובלי להמעיט מערכן של הצעירות, רובן עברו את גיל הארבעים.

עולה בדעתי שאת הפסוק הלפני אחרון בשירת "אשל חיל" פשוט קראנו לא נכון: אל תקרי "שקר החן והבל היופי". וגם: "אישה יראת ה' היא תתהלל". אלא קראי: "שקר החן והבל", "היופי – אישה יראת ה' היא. תתהלל!"













1.
יופי מהו?
לאה שקלאר (11/8/2012)
כל הכבוד חנה שנגעת בנושא היופי והתשוקה.דיברת בהרחבה על ארבעה מימדים המרחיבים את נקודת המבט.קראת ליופי הנוצר מתשוקות אסורות הרמוניה של ניגודים וסתירות.אני מעונינת לגעת בתשוקה הנשים כמקור של חיות ואנרגיה מצמיחה.מקום של קדושה והתקדשות.האם אנחנו בשלות לאתגר הזה?
2.
ללא נושא
ביטי (11/10/2012)
חנה יפה מאד!!
3.
ללא נושא
מיכל (10/24/2013)
כתבה מעוררת השראה נותנת לי עוד מימד עמוק על עולמי כאשה עם חשקים רצונות עומק ופשטות.. תודה
4.
מאמר יפה!
שלי (10/24/2013)
איזה יופי של מאמר.

 
   

קמפוס הר הצופים בבית הלל ירושלים. טל: 02-6720321 פקס: 02-6730595
כתובת למשלוח דואר: ת.ד.10502 ירושלים 9110402

יהדות, שאל את הרב, פרשת שבוע, חגים, נשים