פמיניזם אורתודוקסי בישראל – מבט חדש על פמיניזם ועל אורתודוקסיה

פמיניזם אורתודוקסי בישראל קשור ברצון למעורבות ועשייה מוגברת בחיי הדת. לאור הרציונאל כי ´לנפש אין מגדר´ מבקשות נשים דתיות ללמוד תורה, להתפלל כדרך חיים, לעטות על עצמן טלית ולקדש את השבת. בהיותן פמיניסטיות, הן מקבלות על עצמן עול דתי נוסף המעניק להן חיזוק וקרבה לאמונתן. בהיותן אורתודוקסיות, הן מקבלות את ההלכה במלואה, מקדשות אותה כדבר ה´ ומקבלות מתוך בחירה, את המגבלות האורתודוקסיות.
(ד"ר גלית ינאי ונטורה)

פמיניזם אורתודוקסי בישראל קשור ברצון למעורבות ועשייה מוגברת בחיי הדת. לאור הרציונאל כי 'לנפש אין מגדר' מבקשות נשים דתיות ללמוד תורה, להתפלל כדרך חיים, לעטות על עצמן טלית ולקדש את השבת. בהיותן פמיניסטיות, הן מקבלות על עצמן עול דתי נוסף המעניק להן חיזוק וקרבה לאמונתן. בהיותן אורתודוקסיות, הן מקבלות את ההלכה במלואה, מקדשות אותה כדבר ה' ומקבלות מתוך בחירה, את המגבלות האורתודוקסיות. כך, הן מפרקות ובונות מחדש מושגים בסיסיים של מסורת ונדרשות לברר לעצמן בכל עת את עמדתן החדשה. בפרשנותן הן מייצרות תובנות חדשות לגבי השאלות מהו פמיניזם ומהי דת. הן מגלות, שהן נמצאות בעל כורחן, בתוך שיחים חברתיים והגמונים השרויים במאבק – בין תפיסות מודרניסטיות השואלות איך ייתכן שהן נשארות בתוך דתן ואיך בהיותן פמיניסטיות הן נענות לחוקים המכפיפים אותן; מן העבר השני, הן מוצפות בשאלות הנוגעות לדתיותן: מדוע הן מחזיקות בתפיסה חברתית חילונית המבקרת את דתן? האם פירוש הדבר שהן חותרות תחת קהילתן? מדוע הן מבקשות לשנות את מה ממבני הדת?

המחקר הנוכחי עסק בשאלות אלה והתמקד בכינונה של זהות פמיניסטית דתית בקהילה אורתודוקסית ישראלית. שאלת המחקר היתה כיצד נשים דתיות מייצרות את זהותן כפמיניסטיות דתיות ומהי המשמעות שהן מייחסות לפמיניזם ולדת כמרחב משותף; איך נטווים החיבורים בין פמיניזם לדת בצורות שונות וייחודיות ומה ניתן ללמוד מכך לגבי האפשרות של פמיניזם דתי כפרקטיקה מכוננת של הזהות? במילים אחרות, המחקר התמקד בניסיון ללמוד מהו פמיניזם דתי שנוצר בעקבות הניסיון של הנשים להיות 'גם וגם'. לצורך כך רואיינו 44 נשים, פמיניסטיות אורתודוקסיות השייכות לארגון הפמיניסטי אורתודוקסי "קולך", כולן הצהירו בגלוי שהן פמיניסטיות ואורתודוקסיות. עיקרו של הראיון עסק בהבניית הזהות הפמיניסטית דתית תוך שימת דגש על הפרקטיקה הפמיניסטית דתית ועל הדרך שבה מכוננים חיים פמיניסטיים דתיים במציאות החיים.

מתוך הראיונות, עלו שבע תפיסות שונות של פמיניזם דתי: "מסורתית", "פורשת", "קרייריסטית", "מפרשת", "להטוטנית", "רבנית" ו"אמביוולנטית". בכל אחת מהן תפיסת עולם ייחודית הנוגעת לאופן שבו יכולים להתנהל חיים פמיניסטיים דתיים. לא דמה פמיניזם אחד לאחר בתפיסת העולם שגובשה ובפרקטיקות של מציאות החיים. ה"רבנית" למשל, שהיתה הנועזת ביותר מבין המרואיינות עשתה זאת משום שהאמינה שהפרשנויות שלה מותרות באורתודוקסיה. היא תלמידה חכמה ובוחנת כל סוגיה הלכתית לעומקה וככלל, מייחסת חשיבות רבה לקריאת המקורות באופן ישיר. ה"מפרשת" עסקה גם היא במקורות אך התמקדה ביכולת להציע פרשנות פמיניסטית למקרא. בשל אהבתה לצד הספרותי במקורות התחברה באופן טבעי ללימוד תורה של נשים, מתן דבר תורה של נשים בציבור ולקיומן של קבוצות התפילה. המרואיינות מסוג ה"פורשת" גילו ביקורת רבה כלפי הקהילה. בעיניהן, כללי לבוש, צניעות והפרדה בין המינים אינם חלק ממהות הדת אלא השקפות אנדרוצנטרית של התרבות ושל תקופות אנכרוניסטיות מבחינה חברתית. הן אינן מבינות מדוע חברי הקהילה ממשיכים לאמץ אותם חוקים ביודעם שחוקים אלו מפלים בין המינים. הן מפרשות את היענותם כנובעת מפחד מעונש, יראת רבנים וחוות את התנהגותם כחוסר רציונאליות דתית. על כן, בוחרות ה"פורשות" במנגנון של ריחוק מהקהילה: הן מנווטות עצמן בין ניכור לקרבה, סלידה לשותפות, שייכות לפרישה. כך הן מוצאות את האיזון הנכון, כיוון שבסופו של דבר לא רלוונטית עבורן 'פרישה'. "הקרייריסטית" התחברה בראש וראשונה לקריירה שלה. העובדה שעליה לוותר על הקריירה בשל היותה אישה דתית עוררה אצלה קונפליקט חריף. היא לא הבינה מדוע וכיצד השתנו לפתע האנשים הקרובים לה ומנין הם מניחים שעם הפיכתה לאם, עליה בהכרח מוטלת החובה לוותר על הקריירה בגין הילדים. במענה על כך, נסבה האידיאולוגיה ה"קרייריסטית" סביב החירות לפתח קריירה הישגית תוך מחויבות מקבילה לתפקידיה הדתיים. העובדה שבחרה הקרייריסטית בדרך של "גם וגם" קבעה את המחירים שעליה לשלם: היא קיבלה על עצמה את האחריות העיקרית על גידול הילדים ומשק הבית למרות הקריירה והתפשרה כשהזוגיות שלה היתה לא שוויונית. אף ששאפה לשוויון בחיי העבודה, כשנתקלה בחוסר שיתוף פעולה מצד בן-זוגה, נקטה בדפוסים לא שוויוניים. בפתרון שבחרה 'קריירה לצד אורתודוקסיה' עמדה השאיפה לטפח קריירה תוך שמירה מרבית על חיי המשפחה הדתית. ה"מסורתית" היא הדמות שעשויה להתפרש כמי שאימצה במידה המועטה ביותר את הפמיניזם. היא מציגה דימויים מסורתיים של גברים ונשים ונהנית מן הסדר המסורתי המכונן בה: היא רואה בסדר זה לא רק הרמוניה אלא גם פמיניזם. על כן, ייראה לעתים, שהבחירה של ה"מסורתית" במסורת היא בבחינת 'ויתור' על הפמיניזם. אך אם נימנע מקריאת הנרטיבים דרך תנועה שבין אורתודוקסיה לפמיניזם נראה, כי הבחירה של הנשים בפמיניזם ה"מסורתי" קשורה קשר רצוף לאהבתן את המסורת האורתודוקסית כפי שהיא ואת אורח החיים הדתי שבו נשמר על קנו סדר המגדרים. ה"הלהטוטנית" כשמה כן היא, אישה מתוחכמת מאד בעלת יכולת מרשימה להכיל פמיניזם ודת. עמדותיה היו רב-גוניות: היא יכלה לתמוך בבית הכנסת המסורתי על אף המחאה שהוא מעורר בה אבל היתה ראשונה ללמד נשים תורה בניגוד לנורמה בקהילה; חתרה לשוויון מלא בתוך משפחה אך החליטה לוותר על הקידוש כדי ללמד את ילדיה שמבחינה הלכתית האבא מוציא את משפחתו ידי חובה; גם לגבי תפילין תשובתן של הנשים היתה דו-משמעית ואמרה כי 'לא כל מה שמותר הוא גם חכם'. מנקודת מבט ראשונית האידיאולוגיה ה"להטוטנית" נראית כחוסר עקביות, המעברים בין העמדות מעלים את התהייה מהי עמדתן הכוללת של הנשים ומדוע הן מתנהלות בין הסוגיות בצורה "זיגזגית". על כן, קראתי להן "הלהטוטניות" על שום היכולת לבחון כל נושא בהתאם למצב כאילו ואינן מחויבות לשום דבר במידה מוחלטת ועם זאת מתוך מחויבות מלאה. לבסוף, היו מרואיינות להן קראתי "אמביוולנטית". התיאורים שהעלו היו עזים ורמת הביקורת הכללית היתה חריפה גם היא. החוויה המרכזית שעלתה בקרבן הנה חוסר יכולת למצוא דרך להתמודד עם הדילמות והפערים. אמנם יש דרכים רבות לכל נושא, אבל הן לא רואות את הפתרונות האלה כמועילים או מספקים. באופן פרדוקסאלי, מלמדות ה"אמביוולנטיות" כי גם כשאין דרך "יש דרך" ואפשר להיות פמיניסטית דתית בתוך ומתוך המתחים. כך, נפרסה תמונה רבת גוונים וניואנסים של זהויות ופרקטיקות שבאו לידי ביטוי בדרכים השונות שבהן נשאו ונתנו פמיניזם ודת.

אולם, בניתוח הראיונות גם מפרספקטיבה שבה עמדו הפרקטיקות הדתיות במרכז ולא רק האמונות (הפמיניסטיות דתיות) התברר שלא די בהבנת הדרך שבה מרואיינת מפרשת את יחסי הגומלין בין פמיניזם לדת על מנת להבין את בחירותיה. יש לבחון גם מהם התנאים האובייקטיביים שהיא שרויה בהם, ועד כמה היא מצליחה ליישם את תפיסתה הרעיונית הפמיניסטית דתית. למשל, באיזו מידה היא נהנית מקרבה תומכת בכל הקשור לאידיאולוגיה הפמיניסטית דתית גם בבית וגם בקהילה. האם על אף רצונה ליישם פרקטיקה כזו או אחרת, יש מחסומים אובייקטיבים ונפשיים שנבנו לאור שנים של חינוך מסורתי והרגלים. המסקנה שעלתה, כי כדי להבין את הקשר בין האידיאולוגיה לפרקטיקה, יש לשלב בין התפיסה האישית של הפמיניזם הדתי (מערכת הפרשנות שלה) ובין תנאי החיים הממשיים שבהם היא מחויבת לנתב את ערכיה האישיים. שילוב זה, בין שתי מערכות הבנה ופעולה, עשוי לספק תמונה בהירה יותר על הקשר שבין אידיאולוגיה לפרקטיקה ועל האופן שבו זהות פמיניסטית דתית הינה חלק מקהילה, משפחה, קריירה מקצועית, ואורחות החיים.

סיפורן של המרואיינות במחקר הנוכחי עוסק בהשפעות הגומלין שבין זהות, מגדר ודת. הוא משקף את העובדה שזהויות ופרקטיקות אינן משתבצות בקלות לקטגוריות מובנות ואת הדרכים שבהן הן מאתגרות בו-זמנית את השיח הפמיניסטי הרדיקלי ואת השיח הדתי-אורתודוקסי. עיקר העבודה הוא הניסיון להבין את הכוח המתעתע של מסורת (פמיניסטית ודתית) בהגדרת הזהות של הפרט שהוא עצמו חווה אינספור דרכים חדשות להבנה והגדרה. כאשר הכוח המניע אותו, בניגוד לתפיסות רבות, הוא נעות בלתי פוסקת בין חלקים מנוגדים לכאורה.

על כן, באשר לשאלה כיצד מכוננת הזהות הפמיניסטית דתית עלה, כי הקונפליקט בין פמיניזם ודת איננו תמה מרכזית בזהות הפמיניסטית דתית. בתפיסותיהן האישיות של הנשים אין קונפליקט בין פמיניזם ודת אלא פרדוקסים שונים הנוצרים מפרשנויות שונות (ומוטעות לדעתן) של רבנים, חברים, מוסדות דתיים וכן מפרקטיקות המאלצות אותן לפעול בניגוד למה שהן מאמינות. אם וכאשר עולה קונפליקט או יש מימד של קונפליקט הן אינן מנסות לפרק אותו, אלא מייצרות זהות שמחזיקה את המתח בין הפרדוקסים: קריירה לצד מסורת; אמונה בכתבים לצד ביקורת עליהם; ריחוק מהקהילה לצד קרבה וכן הלאה. תכליתה של הזהות במאבק עצמו, כל אחת בתחומה, ובהחזקת שני קצות החבל השונים. גם המרואיינות בזהות ה"אמביוולנטית" מלמדות שאפשר להיות פמיניסטית דתית גם ללא דרך ברורה ושניתן לחיות עם אי התאמות בזהות.

בשונה מהתפיסה הרואה את כינונה של הזהות הפמיניסטית דתית דרך התאמות שונות בין פמיניזם ודת (למשל, פירוש מחדש של הפמיניזם לאור הדת, הדת לאור הפמיניזם, או לחילופין, הפרדה בין פמיניזם ודת) ובהתבסס על עבודתה של ג'ודית באטלר (Butler, 1990) אני מציעה לקרוא את הזהות הפמיניסטית דתית כתהליך רב-גוני של ייצור חיים פמיניסטיים דתיים שאינם חד כיווניים או דו-כיווניים אלא רבי קטגוריות וצירים. כדי לקרוא נכונה את הזהות שנוצרה, אני מציעה להוריד את ה"מקף" מהזהות הפמיניסטית דתית. הצעה זו אינה לשונית בלבד או סמנטית. תפיסה זו חותרת לקרוא את הדינאמיקה של הזהות כתהליך ייצור דינאמי בין קטגוריות ומושגים רבים. המשמעות הרחבה יותר שעולה מבחינה תיאורטית הנה שפמיניזם דתי איננו קטגורית 'בת' של פמיניזם או דת; בדיאלקטיקה בין פמיניזם ודת מתקבל מרחב תיאורטי חדש שמאתגר השיח הפמיניסטי ואת השיח הדתי אורתודוקסי.

 


ברצוני להודות לארגון 'קולך' שפתח בפני את הדלת לבקש את השתתפותן של חברות קולך במחקר. תודתי נתונה גם לחברות קולך שניאותו להשתתף ולהקדיש מזמנן. אני תקווה כי נשים רבות, פמיניסטיות דתיות, ימצאו במחקר את קולן ואשמח לבוא בשיח אישי ולשמוע על כך. 

 

ד"ר גלית ינאי ונטורה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, gality@yvc.ac.il

ינאי-ונטורה, ג' (2011). בין שני עולמות אל עולם חדש: פמיניזם אורתודוקסי בישראל. (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה), המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

Butler, J. (1990). Gender trouble. New York: Routledge.













1.
מרתק!
אסנת (6/20/2012)
2.
בהחלט מעניין, מרתק ומעורר מחשבה.
הדס (6/20/2012)
3.
יפה מאד
יעל (6/21/2012)
הניתוח מורכב ועמוק, ונותן אפשרות לנשים רבות למצוא את עצמן בתוך הגדרת "פמיניזם האורתודוקסי", ולכן יש חשיבות רבה לתמצות ופרסום המחקר
4.
זה לא פמיניזם. זה סמרטוטיזם
במקום (7/25/2012)
במקום להמציא דת והלכות בעצמכן, אתן מקשיבות לדברים הנוראיים שגברים כתבו ועוד רוצות לתרגל את הריטואלים הגבריים והדוחים. בושה לכל הנשים. בושה שקיימת אישה התומכת באורתודכסיה.
5.
פמיניזם אמור להוריד עול
ולא להוסיף עול (7/25/2012)
פמיניזם אמור בסופו של דבר להוריד כמויות ענקיות אסטרונומיות של עול. ולא להוסיף עול. להוריד כמויות עצומות של דיכוי ולא להוסיף דיכוי. להוריד כמויות עצומות של חשיבה גברית ולא להוסיף ולתמוך בחשיבה הגברית. כמובן שבהתחלה הוא עשוי להעלות את העול..כבמלחמה. אבל אני כמובן אומרת זאת בתור חילונית אתאיסטית. לא מבינה אתכן.

 
   

קמפוס הר הצופים בבית הלל ירושלים. טל: 02-6720321 פקס: 02-6730595
כתובת למשלוח דואר: ת.ד.10502 ירושלים 9110402

יהדות, שאל את הרב, פרשת שבוע, חגים, נשים