היום הרת עולם.
היום יעמיד למשפט כל יצורי עולמים
אם כבנים אם כעבדים.
אם כבנים -רחמנו כרחם אב על בנים
ואם כעבדים -  עינינו לך תלויות
עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו
איום קדוש

מבוא

בשורת מקורות, למן ספרות הראשונים, נדמה ראש השנה בדימויים השייכים לעולם הנקבי של הריון, ולשלבים שונים הקשורים בו; התעברות, מושג ערטילאי של הריון עולם, ישיבה על המשבר ולידה. מקורות אלה מוסבים על מהות ראש השנה בין כיום בריאת העולם בין כיום הדין.

נראה כי את יסוד דימוי ראש השנה להתעברות או ללידה אפשר לראות בדרשות אחדות שבהן נזכר כי בראש השנה ישראל כביכול נבראים ברייה חדשה. וכך נאמר בירושלמי ראש השנה (פ"ד ה"ח, נט ע"ג):[a] "ר' לעזר ביר' יוסה בשם ר' יוסי בר קצרתא. בכל הקרבנות כת' 'והקרבתם' וכאן כת' 'ועשיתם' (במדבר כט, ב). אמ' להן הקב"ה. מכיון שנכנסתם לדין לפניי בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם ברייה חדשה". במדרש תהלים[b] נדמית שיבת האדם בתשובה כבריאתו ברייה חדשה: "'תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה' (תהלים קב, יט). וכי עד עכשיו עתידה אומה אחרת להבראות, שהוא אומר 'ועם נברא' [...] ורבנין אמרו אלו הדורות שחייבין במעשיהם הרעים, ובאין ועושים תשובה ומתפללין לפניך בראש השנה וביום הכפורים, ולפי שהם מחדשים את מעשיהם, הקב"ה בורא אותם ברייה חדשה". עם זאת, מקורות אלה אינם מוזכרים מפורשות בדברי הראשונים המעלים קישור בין ראש השנה ובין הריון האישה, ונעשה שימוש במוטיב זה ב"ספר הרוקח" בלבד.[c]

בהקשר לדימוי ראש השנה כלידה, אפשר גם לציין שלדעת ר' אליעזר בתשרי נברא העולם ונולדו האבות, בעוד שלדעת ר' יהושע בניסן נברא העולם ונולדו האבות.[d] ראש השנה הוא גם לפי מקורות הספרות התלמודית והמדרשית יום פקידת נשים מקראיות עקרות.[e]

ראש השנה כהריון

ב"סדור רש"י"[f] מופיע לראשונה הרעיון, שראש השנה הוא בבחינת הריון: "'היום הרת עולם'[g] לשון המקרא 'ורחמה הרת עולם' (ירמיה כ, יז), הרחם יהיה הריון לעולם אשה שהריונה שוהה בגופה עולמים והיום הזה היה הריונו של עולם, היום הרת הארץ וכל תולדותיה, שהרי בתשרי נברא העולם, כדגרסינן בראש השנה כמאן מצלינן זה היום תחלת מעשיך כמאן כר' אליעזר".[h] הכתוב מירמיה המובא כאסמכתא הוא לפי פשט משמעו בעל הוראה שלילית; הנביא מקלל את יום היוולדו ומטעים שהיה מעדיף למות בעודו ברחם אמו, וההריון היה אז בבחינת "הריון עולמים" שלא היה מגיע לכלל לידה. דימוי זה הוא על דרך ההפלגה. רש"י בסידורו מוציא את משמעות הכתוב מירמיה מידי פשוטו ומהפכו, בהעניקו לתיבות אלו הוראה חיובית. רעיון זה של הריון החוסה בצלו של הרחם באורח תמידי הוא מטפורה ומושג מושאל שאינם בנמצא ובמציאות כלל.[i] מונח ערטילאי זה ניצב גם בסתירה מפורשת לכתוב "האני אשביר ולא אוליד יאמר ה'" (ישעיה סו, ט) שלפיו הריון מסתיים על פי מהלכו הטבעי בלידה.

ההשקפה המבוטאת ב"סדור רש"י" שראש השנה הוא בבחינת הריון קשורה להיותו של יומו הראשון יום בריאת האדם, לדעת ר' אליעזר הסובר שבתשרי נברא העולם.[j] אמירת "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון" בברכת זיכרונות של תפילת מוסף, היא בהתאם לגישה זו. כשם שאדם הראשון נוצר בראש השנה, באורח דומה ראש השנה לדורות הוא ברמה הסמלית בבחינת יום בריאת האדם;[k] מוטיב זה של התעברות מתייחס לראשית ההריון ולחיים החדשים שהתהוו. דברי רש"י אלו בסידורו מופיעים בנוסח דומה גם ב"מחזור ויטרי" לר' שמחה[l] תלמידו, וכן ב"שבלי הלקט" לר' צדקיה הרופא[m] וב"תניא" לר' יחיאל בן יקותיאל.[n]

ר' אלעזר מוורמייזא מזכיר בפירושו לסידור התפילה[o] את המוטיב שראש השנה היה הריון העולם, שכן אדם הראשון שהוא עיקר כל הבריאות נברא בראש השנה, עמד בדין ויצא זכאי. באורח דומה "כשיכנסו בניך לפני בדין ויצאו ברחמים מלפני, על זה נאמר 'לעולם ה' דברך נצב בשמים'" (תהלים קיט, פט).[p] ר' אלעזר מוורמייזא ממשיך ומאזכר דימוי נוסף הקשור לדין ולהריון: "כי היום יבואו במשפט כל היצורים. ו'היום הרת עולם', היום מתעבר כאשה עוברה שהיא הרה עכשיו ויולדת לאחר הזמן, כמו כן נגזר היום על הבריות מה שאירע להם כל השנה. ו'היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם', כל העולם נסקרים בסקירה אחת".[q] בפירוש הסידור לראב"ן מובאות גם הערותיו של המעתיק האנונימי, והוא מעלה זיקה בין "היום הרת עולם" ובין עיבור האישה: "'היום הרת עולם', מצאתי אני הסופר שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כאשה הרה שמתעברת עכשיו ויולדת לאחר זמן".[r] בפירוש הסידור לרוקח מוטיב ההתעברות קשור לכלל הבחינות הנוגעות לדין, ואילו המעתיק של פירוש הסידור לראב"ן מזכיר מקור המצמצם רעיון זה להיבט המזונות בלבד. בפירוש הסידור לראב"ן עצמו,[s] ב"ספר המנהיג"[t] וב"כל בו"[u] נערך קישור בין "היום הרת עולם" לכתוב מירמיה, ואולם נזכר באורח כוללני שראש השנה הוא בבחינת הריונו של עולם, ונקודת ההידרשות אינה להריון עולמים.

ב"ספר הפרדס לרש"י" נדחית הגישה שהעולם נברא בראש השנה, והמילה "הרת" מתפרשת בהוראת דין. בעקבות כך, הביאור הנוגע להריון כבר אינו תואם את העניין: "למה אנו אומרים בראש השנה 'היום הרת עולם', וכי בראש השנה נברא והלא בכ"ה באלול נברא העולם. פירש רבינו 'הרת' לשון דין, ומצינו ראייה מן משלי. כי במשלי בכל מקום שכתב 'ריב' או 'מדון' או 'מצה' מפרש המתרגום הרת. לכך אנו אומרים בראש השנה 'היום הרת'. ואין 'הרת' אלא דין. ולכך אנו אומרים היום דין".[v] ב"תניא"[w] מביא המחבר את הנאמר ב"סדור רש"י", אולם הוא דוחה פרשנות זו בציינו שהיא אינה אפשרית מבחינה דקדוקית: "ולפי דקדוק הלשון לא יתכן לפרשו כך. כי 'היום' לשון זכר ו'עולם' לשון זכר: ו'הרת' לשון נקבה.[x] ומה שכתו' 'ורחמה הרת עולם'. 'הרת' נופל על הרחם ועל האשה שאמ' למעלה 'ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם'". הוא מזכיר משם "מפרש אחד" את הנאמר ב"ספר הפרדס לרש"י", ומוסיף כי ביאור זה נכון ויפה אף לפי ההקשר: "גם טופס 'היום הרת עולם' מוכיח שכן פתרונו שהרי אומ' אחריו 'היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם'. ולבסוף או' 'ותוציא לאור משפטינו'".

ראש השנה כישיבה על המשבר וכלידה

לעומת המקורות המציינים שראש השנה הוא בבחינת התעברות, במקורות אחדים נדמה ראש השנה למצבים הנוגעים לסוף תקופת ההריון; ישיבה על המשבר ולידה. מקורות אלה מאוחרים למובא ב"סדור רש"י", המקור הראשון שבידינו שבו ראש השנה נדמה להתעברות האישה, אולם הם שעונים על דימוי יום זה כהריון. במקצת המקורות נקשרים מוטיבים אלה להיותו של ראש השנה יום בריאת העולם ובחלקם להיותו יום הדין.

בפירוש הסידור לראב"ן"[y] מוענקים ביאורים אחדים ל"היום הרת עולם". בראשון מוזכר שראש השנה הוא יום בריאת האדם "שהוא הריון של עולם". בהמשך מובא ביאור שבו מתדמה היראה מן הדין לחיל האוחז את היולדת: "ע"א [=עניין אחר] 'היום הרת עולם' יחיל עולם כמו 'תחיל ללידת' (ראו ישעיה כו, יז) מפני שהוא יום דין".

ההתייחסות הנרחבת ביותר לדימוי ראש השנה לשלבים שונים הנוגעים להריון, לרבות ישיבה על המשבר ולידה, מצויה בחיבורו של ר' אלעזר מוורמייזא "ספר הרוקח".[z] בעוד שבפירושו לסידור הוא מבאר, כראשונים אחרים לפניו, את "היום הרת עולם" כמתייחס להתעברות האישה, הרי שב"רוקח" הוא מציג תפישה מקורית וייחודית לו. ר' אלעזר מוורמייזא מזכיר תחילה כי לאחר התקיעות אומרים את "היום הרת עולם" משום שבאמצעותן מתמלא הקב"ה רחמים על כל העולם,[aa] "וכאלו נבראו עתה" הבריות, כשם שאדם הראשון נברא בתשרי. הדין השולט בעולם קודם התקיעות מפנה את מקומו לרחמים, ורחמים אלו שבהם העולם מתמלא מדומים ללידת האדם. יש כאן אזכור של התפיסה שיסודה בספרות המדרשית שבראש השנה הבריות כביכול נבראות ברייה חדשה.[bb]

ר' אלעזר מוורמייזא מוסיף ומציין את הרעיונות הבאים: "ובמזמור 'ה' אלדי גדלת מאד' ר"עא[!] תיבות כמו הריון ימים ואם ג' ימים לקליטה אז ב"ר ב"טני ימים ובראש השנה העולם כאשה על המשבר [...] ולפי שהאשה הרה ט' חדשים לכך בראש השנה ט' ברכות". הרוקח מנה ומצא כי מספר התיבות במזמור קד בתהלים הוא 271, שהוא הגימטריה של המילה "הריון", ועל מספר זה יש להוסיף את ימי קליטת העובר. בתלמוד הבבלי (נידה לח ע"א-ע"ב) ובתלמוד הירושלמי (יבמות פ"ד הי"א, ו ע"א; נידה פ"א ה"ד, מט ע"ב) מוזכר מניין ימי ההריון האפשריים; בבבלי רעא, רעב או רעג ימים לפי מועדי ההתעברות, ובירושלמי - רעא, רעב, רעג או רעד.[cc] במהלך הסוגיה בבבלי נזכר שהגימטריה של "הריון" (רות ד, יג) היא 271. הגימטריה של "בר בטני" (משלי לא, ב) היא 273, כמניין ימי ההריון המרביים המוזכרים בבבלי נידה. הקישור עם מזמור קד בתהלים, שרוב עניינו בריאת העולם, תואם את הגישה שהעולם נברא בראש השנה, אף כי בחלק הראשון של הביאור הנוגע לתקיעות מסב הרוקח את הפיוט "היום הרת עולם" על היות ראש השנה יום הדין.

ישיבה על המשבר היא נקודת מעבר ומצב ביניים בין הריון ובין לידה. כבר ממקורות הספרות התלמודית והמדרשית נחשבת אישה המצויה במצב זה כנתונה בסכנה ובצרה.[dd] בדומה לאישה היושבת על המשבר, גורלו של האדם בראש השנה תלוי ועומד, הוא מפרפר בין חיים למיתה, ואינו יודע אם ייצא דינו לחסד אם לשבט.

לקראת סיום מעלה הרוקח זיקה בין תשע ברכות תפילת מוסף לבין תשעה חודשי ההריון. זו מערכת התייחסות חלופית לעמדה המובאת לראשונה בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי שתשע ברכות העמידה של מוסף הן כנגד אזכורי שם ההוויה בתפילת ההודיה של חנה.[ee] נראה לומר כי את עצם יסוד עריכת ההקבלה בין תשעה ירחי הלידה לבין קטע תפילה יש לראות בנאמר בספרות המדרשית שתשעה פסוקי מזמור "יענך ה' ביום צרה" (תהלים כ) הם כנגד חודשי העיבור.[ff] יוער כי למעשה ניתן היה לערוך חפיפה בין תשעה חודשי ההריון לבין המספר הבסיסי של תשע התקיעות שתוקעים כדי לצאת חובת היום.[gg] פרשנות זו הייתה מותירה את ההקבלה בהקשר של התקיעות, שבו פתח "הרוקח" את הידרשותו.

ב"ספר המנהיג"[hh] מדומות מאה התקיעות בראש השנה, שהן כנגד מאה הפעיות שפעתה אם סיסרא, למאה הפעיות שפועה האישה בלידתה: "ושמעתי כי במדינת בבל עושין מאה קולות, וכן כתו' בערוך בערך כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא[ii] [...] ומצא' סמך לדבר בפ' אמור אל הכהנים,[jj] זהו שאמ' הכתו' 'הן אתם מאיין ופעולכם מאפע תועבה יבחר בהם' (ישעיה מא, כד), 'הן אתם מאיין' מליחה סרוחה, 'ופעולכם מאפע', ממאה פעיות שהאשה פועה בלידתה צ"ט למיתה ואחת לחיים, וצריך לפרש שרוצה לומ' כשנתיישבה בחבלי יולדה באו לה כאשה היושבת על המשבר, וכיולדה פועתה ונבעתה". נראה לומר כי יסוד הדרשה הוא הבנת המילה "אם" כמתייחסת לאישה בשעה שנעשית אם.[kk]

ר' יהודה בן יקר,[ll] מורו של הרמב"ן, מפרש את "היום הרת עולם" כמוסב על ההריון בשלבו הסופי: "'היום הרת עולם' בתשרי נברא העולם, והיה הריונו, ע"ש 'ורחמה הרת עולם', כלומ' נולד היום אדם הראשון, נמצא שהיום נגמר הריונו של עולם, שנברא העולם בעשרים וחמשה באלול ומשם לששה ימים נולד אדם והיה ערב שבת". האבודרהם[mm] מביא את דעתו של ר' יהודה בן יקר, אולם מזכיר באורח מפורש כי ראש השנה הוא בבחינת לידה, שהוא זמן דין: "'היום הרת עולם' על שם 'ורחמה הרת עולם' (ירמיה כ, יז) כי בתשרי נברא העולם והיה הריונו כי ההריון יאמר גם על עת הלידה כמו 'הורה גבר' (איוב ג, ב)[nn] [...] בכ"ה באלול נברא העולם. ביום ששי שהוא ראש השנה נברא אדם הראשון נמצא שהיום נגמר הריונו של עולם ולכך כל העולם נדון ביום זה".

הרישום הביבליוגרפי:

יעל לוין, "בראש השנה העולם כאישה על המשבר", הצופה, יום שישי, כ"ט באלול תשס"ו, 22.9.2006, סופרים וספרים, עמ' 9, 14.

© כל הזכויות שמורות לד"ר יעל לוין ylevine@netvision.net.il

[a]     מקבילות: ויקרא רבה, כט, יב, עמ' תרפו; פסיקתא דרב כהנא, ראש השנה, יב, עמ' 346. ועיינו עוד פסיקתא רבתי, בחדש השביעי, קסט ע"א. ראו שמות רבה, ג, טו(2), עמ' 140-141, שם התיבות "והוריתיך אשר תדבר" (שמות ד, יב) נדרשות בהוראה שהקב"ה יברא את משה "בריה חדשה", וכתוב הראיה המובא הוא "ותהר האשה" (שם ב, ב). במקבילה בתנחומא בובר, שמות, יח, עמ' 10, מתבארות המילים "והוריתיך אשר תדבר" במשמעות שהקב"ה יעשה את משה "בריה חדשה כאשה זו שהיא הרה ויולדת". במדרש תהלים, ב, ט, עמ' 28, מובא הרעיון של בריאה כ"בריה חדשה" בהקשר של לידה.

[b]       מדרש תהלים, קב, ג, עמ' 431. והשוו עם ויקרא רבה, ל, ג, עמ' תרצח-תרצט; פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם, ג, עמ' 408-409; פסיקתא רבתי, בחדש השביעי, קסט ע"א; מדרש תהלים, יח, ו, עמ' 137.

[c]       ראו להלן הטקסט ליד הע' 28.

[d]       ראש השנה י ע"ב-יא ע"א; ירושלמי ראש השנה פ"א ה"א, נו ע"ב; שם, שם פ"א ה"ב, נו ע"ד; שם, עבודה זרה פ"א ה"ג, לט ע"ג.

[e]       עיינו בהרחבה י' לוין, "'ותתפלל חנה': על פרשת חנה ותפילתה בליטורגייה", מסכת ד (תשס"ו), עמ' 81-88; י' תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד3, ירושלים תש"ס, עמ' 218-219.

[f]        סדור רש"י, מהד' י' פריימאנן, ברלין תרע"ב, [קפא], עמ' 83.

[g]       פיוט זה מופיע לראשונה בסדר רב עמרם גאון. ראו סדר רב עמרם גאון, מהד' ד' גולדשמידט, ירושלים תשל"ב, סדר ראש השנה, עמ' קמב.

[h]       ראו ראש השנה כז ע"א; ירושלמי ראש השנה פ"א ה"ב, נז ע"א; שם, עבודה זרה פ"א ה"ב, לט ע"ג; ויקרא רבה, כט, א, עמ' תרסח-תרסט; פסיקתא דרב כהנא, ראש השנה, א, עמ' 333-334; פסיקתא רבתי, תוספתא, קפו ע"ב-קפז ע"א; דברים רבה, מהד' ליברמן, דברים, יג, עמ' 11. ואולם על פי הנאמר בפסיקתא רבתי, תוספתא, קפו ע"ב, היום הראשון של ראש השנה היה היום השביעי לבריאה. לפי גישה זו ראש השנה היה היום הראשון שבו התנהל העולם על מתכונתו.

[i]        והשוו רש"י לירמיה כ, יז: "'הרת עולם'. הריון של עולמית".

[j]        ראו לעיל הע' 3 והטקסט לידה.

[k]        ועיינו עוד פסיקתא רבתי, בחדש השביעי, קסט ע"א, שם נזכר כי זיכוי העולם בדין בראש השנה נחשב "כאילו בו ביום נברא העולם". וראו לעיל הטקסט ליד הע' 1-3.

[l]        רבינו שמחה, מחזור ויטרי2, מהד' ש' הלוי הורוויץ, נירנבערג תרפ"ג, הלכות ראש השנה, שלה, עמ' 372.

[m]       רבינו צדקיה ב"ר אברהם הרופא, שבלי הלקט השלם, מהד' ש' באבער, ווילנא ה"א תרמ"ז, הערוגה העשירית סדר ראש השנה, רצ  דין סדר תפילת מוסף והלכותיה, קלז ע"ב-קלח ע"א.

[n]       [ר' יחיאל בן יקותיאל], ספר מנהג אבות תניא, [מנטובה רע"ד], הלכות ראש השנה, עה, עניין התקיעות, בלא עימוד. פירוש זה נדחה בידי המחבר, המציע ביאור חלופי. ראו להלן הטקסט ליד הע' 22-23.

[o]       רבנו אלעזר מגרמייזא, פירושי סידור התפילה לרוקח, מהד' מ' הרשלר וי"א הרשלר, ירושלים תשנ"ב, חלק שני, [קלה] היום הרת עולם, עמ' תרצא.

[p]       לרעיון זה, המופיע במקורות רבים, ראו ויקרא רבה, כט, א, עמ' תרסח-תרסט. מקבילות ראו שם, הערות וביאורים לשורה 7.

[q]       לביאור דומה ל"היום הרת עולם" ראו רבינו אברהם ב"ר עזריאל, ערוגת הבשם, מהד' א"א אורבך, חלק שלישי, ירושלים תשכ"ג, עמ' 484. למוטיב שכל באי העולם נסקרים בראש השנה בסקירה אחת ראו ראש השנה יח ע"א.

[r]        סידור רבנו שלמה, מהד' מ' הרשלר, ירושלים תשל"ב, [צח] היום הרת עולם, עמ' רכא. על סופר זה ראו שם, מבוא, עמ' 18-20. הרשלר מייחס את הסידור לר' שלמה בן שמשון מוורמייזא, אולם א' גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים3, ירושלים תשס"א, עמ' 346-348, כבר הראה כי הסידור הוא יצירתו של הראב"ן. למאמר "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים" ראו ביצה טז ע"א. וראו עוד בבא בתרא י ע"א: "כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה". ועיינו עוד ויקרא רבה, ל, א, עמ' תרפח; שם לד, יא, עמ' תשצה. הראב"ן עצמו מעניק שתי פרשנויות שונות ל"היום הרת עולם", האחת במשמעות הריון והאחרת במשמעות לידה (ראו להלן הטקסט ליד הע' 23).

[s]       ראו סידור רבנו שלמה (לעיל הע' 18), שם. וראו באורח דומה "תקנת סדר התפילה ופירוש מחזור מיוחס לראב"ן", מהד' אנ"צ רות, ירושלים תש"מ, a 20; "פירוש סידור התפילה והמחזור, מיוחס לרבי אלעזר בן נתן ממגנצא הראב"ן", מהד' א"י הרשלר, גנוזות ג (תנש"א), [צ] היום הרת עולם, עמ' קטו.

[t]        רבי אברהם ברבי נתן הירחי, ספר המנהיג, מהד' י' רפאל, חלק ראשון, ירושלים תשל"ח, [הלכות ראש השנה], עמ' שכו-שכז.

[u]       כל בו, [איטליה ר"ן לערך], דין הלכות ראש השנה וסדר תפלה, סד, בלא עימוד.

[v]        ספר הפרדס לרש"י, מהד' ח"י עהרענרייך, בודאפעשט תרפ"ד, הלכות ראש השנה, עמ' רכג.

[w]       [ר' יחיאל בן יקותיאל], ספר מנהג אבות תניא (לעיל הע' 14), שם.

[x]        כתוב זה מירמיה הוא המקום היחיד במקרא שבו המילה "רחם" היא צורת נקבה.

[y]        סידור רבנו שלמה (לעיל הע' 18), שם. וראו באורח דומה "תקנת סדר התפילה ופירוש מחזור מיוחס לראב"ן" (לעיל הע' 18), שם; "פירוש סידור התפילה והמחזור, מיוחס לרבי אלעזר בן נתן ממגנצא הראב"ן" (לעיל הע' 18), שם. 

[z]       הרב רבינו אלעזר בן רבינו יהודה, ספר הרוקח, [פאנו רס"ה], רא, ערך המשפט, בלא עימוד.

[aa]      לרעיון שבזכות התקיעות שישראל תוקעים עומד הקב"ה מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, ומתמלא עליהם רחמים והופך להם את מידת הדין למידת רחמים, עיינו ויקרא רבה, כט, ג-ד, עמ' תרעד-תרעה; פסיקתא דרב כהנא, ראש השנה, ג, עמ' 336-337; שם, שם, ח, עמ' 341; שם, שם, יא, עמ' 344; פסיקתא רבתי, בחדש השביעי, קסח ע"ב; שם, שם, קעב ע"א; מדרש תהלים, מז, ב, עמ' 273-274. רעיון זה מוזכר גם בהקשר להזכרת עקדת יצחק בראש השנה. ראו ויקרא רבה, כט, ט, עמ' תרפב-תרפג ובחילופי הנוסחאות; פסיקתא דרב כהנא, ראש השנה, ח, עמ' 342; פסיקתא רבתי, בחדש השביעי, קסז ע"א-ע"ב.

[bb]      ראו לעיל הטקסט ליד הע' 2-3.

[cc]      לרשימת המקבילות עיינו בראשית רבה, כ, ו, עמ' 188-189, ציונים לשורה 8 ובמנחת יהודה שם; תורה שלמה, מגילת רות, ירושלים תשנ"ט, עמ' 101, מאמר מט בביאור.

[dd]      עיינו בהרחבה נ' רובין, ראשית החיים: טקסי לידה, מילה ופדיון-הבן בספרות חז"ל, ת"א 1995, עמ' 49-66. וראו עוד י' לוין, "וגברי היכא מבדקי?: על העברות שבגינן עלולות נשים למצוא את מותן ועל הדגם הגברי המקביל", קולך 88 (תשס"ה), עמ' 4-5.

[ee]      עיינו בהרחבה לוין (לעיל הע' 5), עמ' 81-87.   

[ff]       מדרש תהלים, כ, ב, עמ' 173. במזמור כ בתהלים יש עשרה פסוקים, אולם הפסוק הפותח "למנצח מזמור לדוד" אינו נמנה עמהם.

[gg]     ראו משנת ראש השנה ד, ט; ספרא דבי רב, מהד' א"ה ווייס, אמור, פרק י, פרשה יא, ט-י, קא ע"ד; ספרי על ספר במדבר, בהעלתך, פיסקא עג, עמ' 68-69; ראש השנה לד ע"א; ירושלמי ראש השנה פ"ג ה"ה, נח ע"ד.

[hh]      רבי אברהם ברבי נתן הירחי, ספר המנהיג (לעיל הע' 20), שם, עמ' שכב-שכג.

[ii]       ליסוד הרעיון שהתקיעות הן כנגד הגניחות או היבבות של אם סיסרא ראו ראש השנה לג ע"ב. לצד זאת רווחת העמדה שהתקיעות הן כנגד בכיותיה, יללותיה ופעיותיה של שרה אמנו, ונראה שהייחוס המקורי הוא לשרה. ראו בפירוט הרב מ"מ כשר, תורה שלמה, חלק רביעי, ירושלם תרצ"ד, עמ' 920-921; הרב מ"מ כשר, תורה שלמה, חלק ארבעים ושלשה, ירושלים תשנ"ב, נספח, יום תרועה יום יבבא, עמ' רסג-רסד, הדן גם בדברי "המנהיג"; תבורי (לעיל הע' 5), עמ' 243-244, 255.

[jj]       מקור דברי "המנהיג" הוא תנחומא, אמור, יא. מקבילות: ויקרא רבה, כז, ז, עמ' תרלח-תרלט; תנחומא, תזריע, ד; פסיקתא דרב כהנא, שור או כשב, ו, עמ' 156; תנחומא בובר, תזריע, ו, עמ' 34-35; שמות רבה, מו, ב, עה ע"ד.

[kk]       ראו רבינו אליעזר ברבי יואל הלוי, ספר ראבי"ה2, מהד' א' אפטוביצר, חלק שני, ירושלים תשכ"ד, הלכות ראש השנה, [תקמב], עמ' 238, הע' 5.

[ll]       רבנו יהודה ב"ר יקר, פירוש התפלות והברכות2, מהד' ש' ירושלמי, ירושלים תשל"ט, חלק שני, תפלות ראש השנה, עמ' צג.

[mm]     רבנו דוד אבודרהם, אבודרהם השלם, מהד' ש' קרויזר, ירושלים תשכ"ג, תפלת ראש השנה, עמ' רעג. וראו עוד שם, עמ' רעו.

[nn]      יוער כי התיבות "הורה גבר" מוסבות בספרות התלמודית והמדרשית על עת העיבור דווקא, כגון נידה טז ע"ב; בראשית רבה, סד, ה, עמ' 705; אבות דרבי נתן, נוסחא א פרק לז, עמ' 112. וכן הוא בפירושי רש"י לבראשית מט, כו, ולאיוב ג, ב. ואולם אבן עזרא מבאר כתוב זה בהוראת לידה. ראו רבינו אברהם אבן עזרא, פירושי התורה, בראשית, מהד' א' וייזר, ירושלים תשל"ו, מט, כה, עמ' קלג; אבן עזרא לאיוב ג, ב.