ראיון עם אליס ומשה שלוי

שיחה עם כלת פרס ישראל והעזר כנגדה, על עתיד, הווה ועבר* על חינוך ופמיניזם, ועל הפרוייקט המשותף – האנציקלופדיה לנשים יהודיות.
(ד"ר לילך רוזנברג-פרידמן)


אני נוסעת לירושלים בשעת בין ערביים חורפית, נרגשת לקראת המפגש עם כלת פרס ישראל, ומתלבטת ביני לבין עצמי על נושאי השיחה הקרבה עם אשה פורצת דרך בתחומים כה רבים ומגוונים: האם להתמקד בחינוך? לשאול על פמיניזם? לדון בסוגיות של דת ומדינה? לגלוש לפוליטיקה? ובכלל, מה יש עוד לשאול, שלא תועד ועלה בראיונות השונים ובכתבות הרבות שנכתבו אודותיה במהלך השנים? הלא פעילותה הציבורית נסקרה בהרחבה בעבר.

בכניסה לביתה היפה של אליס שלוי בירושלים, החלטתי לתת לדברים לזרום. בשיחה, שהחלה עם אליס שלוי הידועה והמוכרת, המנהיגה, נגלתה לנגד עיניי אליס שלוי הפרטית, שגם בחייה האישיים היא מהווה דוגמה אישית.

 

ממקרה אישי למאבק ציבורי

המודעות למעמד האשה ולנחיתותה בתחומים שונים - קריטית למאבק נשים על זכויותיהן. כך סבורה אליס שלוי, כלת פרס ישראל למפעל חיים. "המודעות נובעת מהמקרה האישי; כשאת חווה משהו שאת חושבת שהוא אישי, ואז את מגלה שזו תופעה נפוצה. לצערי, לעתים קרובות, עד שחווים משהו אישית, אין מודעות מספקת", מתארת שלוי. והיא יודעת על מה היא מדברת. המקרה האישי שלה, שהשפיע על מודעותה והתגייסותה למאבק הפמיניסטי, התרחש לפני כ - 36 שנה, בשנת 1972, כשהגישה מועמדות למשרת דקאן באוניברסיטת הנגב (לימים אוניברסיטת בן-גוריון). למרות התאמתה למשרה, נושאי המשרות הרמות (נשיא האוניברסיטה, הרקטור, הדקאן בפועל והמנכ"ל) הרימו גבה: "אבל את אשה?!" אמרו לה. "זה הדהים אותי", חושפת שלוי את תחושותיה, "כי חוץ מהיותי אשה הייתי האדם המתאים לתפקיד". לאחר ששוחחה עם חברות מהאקדמיה, נוכחה לדעת כי גם אצלן המגדר היה גורם לפגיעה אישית, בהן או בקריירה שלהן. מקרה אישי זה היה בבחינת קפיצת מדרגה בתודעתה הפמיניסטית של אליס שלוי, והוא זה שהניעה לפעולה. "חשוב לי להעביר את המסר הזה על מנת להעלות מודעות" מודה שלוי.

 

את ערך השוויון ספגה אליס שלוי-מרגליות, ילידת גרמניה שגדלה באנגליה, בבית הוריה. "הקשר בין ההורים, בן ציון ופרל, היה שוויוני, מה שלא היה מקובל בבתים יהודיים-מסורתיים", מתארת שלוי. לפיכך, היה זה אך טבעי ומובן מאליו שתפנה ללימודים גבוהים בעקבות אחיה הבכור. שלוי למדה ספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג' ועבודה סוציאלית ב- London School of Economic, כשרק מעט מחברותיה בחרו בדרך זו.

הוריה של אליס שלוי היו משכילים ואוהבי תרבות. "אבא היה אוטודידקט, תלמיד חכם שידע פילוסופיה. אמא למדה לימודים כלליים, ידעה שפות ויכלה לדקלם שירה". השותפות ששררה בין ההורים בעסק המשפחתי, עיצבה את השקפת עולמה של שלוי על שותפות זוגית והורית. 

בית ההורים היה ציוני-דתי ומכניס אורחים. אביה היה ממנהיגי המזרחי באנגליה, ובביתם התארחו לעתים קרובות מנהיגים ציוניים-דתיים. לצד מידות יהודיות בסיסיות שספגה שלוי מהוריה, עלייתה ארצה לא הייתה מוטלת בספק. הציונות הייתה משמעותית בנעוריה, עת הייתה חברה בתנועות הנוער "הבונים" ובני עקיבא, ופעילה בבח"ד (ברית חלוצים דתיים).

            בשנת 1949, כשנה לאחר קום המדינה, עלתה אליס שלוי ארצה, ובמקרה התגלגלה למקצוע ה"הוראה". "בדיעבד אני חושבת שזה תחום נפלא ביותר; להשפיע על התפתחות של אנשים מוסרית, שכלית, הכל...". כשהגיעה לישראל לא ניכרה עדיין תודעתה הפמיניסטית. "חשבתי שהיה אז שוויון, אמנם לא גמור, אך לא חשתי באפליה כלפי נשים בשנות החמישים. הייתה תעסוקה, היו מטפלות ומעונות יום; לא היה הבדל בשכר בין נשים לגברים, באוניברסיטה לדוגמה, בשונה מארה"ב. למעשה רק בשנות השבעים והשמונים התחלנו להתעורר ולהכיר בחוסר השוויון". בשנות השבעים התוודעה שלוי לנחיתות האשה הדתית בתחומים רבים. בשנות השמונים הבחינה בהיעדרן של נשים מהפוליטיקה ומההנהגה. מודעות זו הובילה לעשייתה פורצת הדרך במוסד החינוכי לבנות "פלך" ובשדולת הנשים בישראל.

 

אליס שלוי נושאת כתרים רבים: כלת פרס ישראל למפעל חיים, מחלוצות הפמיניזם, לוחמת לזכויות אזרח, פעילה בחינוך ורווחה, מקדמת דו-שיח בין יהודים לערבים, פרופ' לספרות אנגלית, אם לשישה ילדים ועוד. "הכתרים" הציבוריים הקרובים ללבה הם "פלך" שבראשו עמדה חמש עשרה שנים ושדולת הנשים בישראל.

"הדבר שריגש אותי ביותר בקבלת פרס ישראל הוא מכתבי הברכה שקיבלתי מבוגרות פלך ומנשים שהיו סטודנטיות שלי באוניברסיטה העברית. זו ההוכחה עד כמה לכל אחת מאיתנו יכולה להיות השפעה גם מבלי להטיף; באמצעות דוגמה אישית של עשייה, לא רק של דיבורים. מי את בפועל, מה את עושה, והדרך של העשייה". עשייתה לא הייתה מעולם כוחנית, מבהירה שלוי.  "תמיד ניסיתי לשכנע בדרכי שלום, שאז יש סיכוי גדול יותר להגיע לשיתוף פעולה".

 

"פלך" - חינוך חדש לבנות דתיות

המוסד החינוכי לבנות, "פלך", הוקם לאחר מלחמת ששת הימים על ידי שולם ופנינה רוזנבליט מתוך תפיסה כי אין תחום של ידע הסגור בפני נשים. "רוזנבליט לא היה פמיניסט", מבהירה שלוי, "הוא היה ידען ורצה שבנות ילמדו על מנת לרכוש ידע". למרבה ההפתעה, שלוי מעידה כי ייעודו הראשוני היה הענקת ידע מעמיק ורחב ביהדות ולימודים כלליים לבנות חרדיות מ"בית יעקב". בראשית שנות השבעים הוטל חרם חרדי על בית הספר, כשבד בבד הורים מהסקטור הציוני-דתי החלו לשלוח את בנותיהם להתחנך בו, "כי היה לבית הספר שם מעולה מבחינת רמת הלימודים" מודה שלוי. משעזבו בני הזוג רוזנבליט התנדבה אליס שלוי למלא את מקומם. התנדבות זו נמשכה חמש-עשרה שנים "מאוד מהנות. הייתה לי אפשרות לממש הרבה מאוד מרעיונותיי על חינוך בכלל וחינוך בנות בפרט", מתארת שלוי.

אליס שלוי עיצבה בפלך דפוס חינוכי חדשני ששם דגש "על מעורבות; חשיבות של מנהיגוּת; דגש על הצורך במודעות, מעורבות, מחויבות ומצוינות. בציבור הדתי האישה מופלית לרעה בשלושת "הבתים": בית המדרש, בית הכנסת ובית הדין, ויש לשנות מצב זה". השינוי, לדעת שלוי, עתיד להתחולל אם נשים תנקוטנה במעורבות ותיטולנה מנהיגות. בהתאם לגישה זו, דאגה לכך שבפלך יופעל קורס מנהיגוּת לבנות המתחנכות. פלך היה החלוץ בכך. כיום, אליס שלוי מתבוננת בסיפוק באופן שבו בוגרות פלך מובילות את המאבק של נשים אורתודוכסיות מודרניות, ובהישגיהן: בבתי מדרש לנשים, בבתי הדין כטוענות רבניות ובבתי כנסת כמו "שירה חדשה" בירושלים. "המהפכה הזו החלה בפלך" מצהירה שלוי בגאוה.

אליס שלוי שהנהיגה בפלך יחס אישי לתלמידה מתוך "ראייה שכל אחד הוא ישות בפני עצמו", סבורה כי ההישג המשמעותי ביותר של פלך הוא בשינוי המשמעותי בדימוי העצמי של האשה הדתית ודימויה בעיני אחרים. לפיה, הבוגרות מתאפיינות ב"ביטחון עצמי, גאווה ומחויבות למעורבות חברתית". שלוי חתרה לכך שהבנות המתחנכות בבית הספר ילמדו לעשות לא רק לעצמן אלא יתרמו לחברה גם לאחר נישואיהן. "והיום", לדעתה, "זה אפשרי יותר מאי פעם".

 

שדולת הנשים בישראל - מנהיגות נשית

אליס שלוי סבורה כי יש לעודד מנהיגוּת נשים בחברה כולה. בהתאם לכך הייתה ממייסדות שדולת הנשים בישראל. השדולה נוסדה בשנת 1984, לאחר דיאלוג עם נשים אמריקאיות וחוקרות שעסקו במעמד האשה והציגו באופן מדעי את אפלייתה. "היינו קבוצת נשים מהאקדמיה" משחזרת שלוי, "יעל עצמון, דפנה יזרעאלי, רות רזניק, פרנסיס רדאי, דליה גולן ועוד, קבוצה מיוחדת. היה לנו ידע בתחום. לא היינו ארגון נשים שעיקר יעדו היה מעונות יום. הפעילות שלנו התבססה על הכרות מקרוב של העובדות והנתונים, כך שיכולנו לדבר ולהביא הוכחות לטענותינו".

במסגרת ניסיונות השדולה להביא לשינוי במעמד האשה, חרשה אליס שלוי את הארץ ונפגשה עם נשים רבות. לשאלתה "מה מעיק עליכן", העמידו רבות מהן את בתי הדין וסוגית הגירושין בראש הרשימה. שלוי, שסברה כי אפלייה בשכר ואי-שוויון בהזדמנויות לנשים יהיו במוקד תחושות הקיפוח של הנשים, הייתה מופתעת. בעשייתה ביקשה אפוא לשפר לא רק את מעמד האשה בחברה בכלל, אלא גם בחברה הדתית ובמוסדות הדת.

השדולה זכתה להכרה כגוף מייעץ ופועל; כגוף המעלה מודעות לשאלת האשה בעזרת חקיקה ובג"צים. גיל הפנסיה של נשים, אליס מילר ומאבקה לכניסת נשים לקורס טיס, מקומן של נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות הן רק מקצת הדוגמאות להישגי השדולה. "בשדולה צמח דור של מנהיגות פוליטיות. בבחירות 1992 נבחרו לכנסת נשים מהקורסים של השדולה ומפעילותיה. וזו הכנסת שבה הוקמה ועדה לקידום מעמד האישה; שבה התקבלו חוקים ותיקוני חוק שנגעו למעמד האישה, במספר הגדול ביותר בתולדות הכנסות". אליס שלוי שותפה להישגים אלה.

 

חקר נשים ומגדר - אמצעי לקידום נשים?

אחד השינויים המשמעותיים להם אנו עדים בשנים האחרונות הוא ההתפתחות שחלה באקדמיה ביחס ללימודי נשים ומגדר. "מכירים בלימודי נשים כתחום לגיטימי", מתארת שלוי, "וזה שינוי עצום. כשנתתי בשנת 1972 קורס על נשים ביצירת שייקספיר, חשבו שיצאתי מדעתי. למעשה היה זה הקורס הראשון שהוגש עם ביקורת פמיניסטית באוניברסיטה העברית". אליס שלוי מצביעה על המחקר הרב שנעשה בתחום לימודי נשים כעל הישג משמעותי, ומציינת כי אוניברסיטת בר-אילן מובילה בתחום זה, לא במעט בזכות פרופ' דפנה יזרעאלי ז"ל שהייתה, לדברי שלוי, הראשונה שזכתה לפרופסורה על סמך מחקר בתחום האישה.

יחד עם זאת, הפריחה של לימודי נשים ומגדר אינה טומנת בחובה בהכרח שינוי במעמדן של נשים באקדמיה. "אמנם יש יותר נשים כיום באקדמיה", מסבירה שלוי, "אך יש גם יותר גברים. האפליה עדיין קיימת. וזאת משום שנשים משלבות משפחה עם קריירה אקדמאית, מה שמאט את קצב מחקריהן". זה המקום לציין כי פרופ' שלוי עצמה, אם לששה ילדים, פיתחה קריירה אקדמאית מפוארת. אולם היא מודה כי זה לא היה קל וכי נזקקה לזמן רב יותר מאשר הקולגות שלה - הגברים.

אליס שלוי קוראת למעסיקים לגלות התחשבות בנשים; להגמיש את הדרישות. אולם היא סבורה כי אין להקל על נשים בלבד, אלא גם על אבות. הגמישות לדעתה, צריכה להיות מופנית כלפי הורים, ללא הבחנה מגדרית. בהתאם לכך סבורה שלוי כי יש להנהיג חופשת הורות ולא חופשת לידה לאם בלבד; להכיר בכפל התפקידים של ההורים.

תשובתה של אליס שלוי לשאלתי "מה לא יודעים עלייך", היא גם בהקשר הזה. "מה לא יודעים עליי? דברים מאוד אישיים" מספרת שלוי. "הקשיים הנלווים; הקושי במציאת זמן..." - קושי שעמו יכולות להזדהות נשים רבות המשלבות משפחה וקריירה. "בשנות השמונים עבדתי במשרה מלאה באוניברסיטה, ניהלתי את פלך, והייתי ראש השדולה (רק תפקיד אחד בשכר), וגידלתי ששה ילדים. כיום קשה לי לתאר לעצמי איך עשיתי זאת". שני דברים סייעו בעדה: יעילותה ויכולתה לנצל את הזמן, והעזר כנגדה - משה, "שקיבל על עצמו כל כך הרבה מעבודות הבית".

 

משה שלוי - העזר כנגדה, והפרוייקט המשותף

כשמשה ואליס שלוי הכירו בשנת 1950, סברו כי יש שוויון טבעי מובן מאליו ולא נתנו על כך את הדעת, "עד שהתנועה הפמיניסטית קמה והאירה את החסרונות ביחס לנשים" מעידים שניהם. את חייהם ניהלו בשיתוף מלא והם מעידים כי שוררים ביניהם הזדהות, כבוד ושותפות הדדיים.

פועל יוצא של השיתופיות הזוגית היא הפרוייקט המרתק האחרון של משפחת שלוי - האנציקלופדיה המעמיקה והמקיפה על נשים ביהדות:

 Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia

(לפרטים ומידע: (www.jewishpub.org

הרעיון לאנציקלופדיה עלה בראשו של משה שלוי כשנתקל בשנות התשעים, באחד הירחונים שאליו היו מנויים, בביקורת ספרים שנכתבו על ידי נשים או אודותיהן. הספרים נגעו בתחומים מגוונים. "נדהמתי מכמויות החומר המודפס שכלל ספרות בדיונית וספרי עיון. שאלתי את עצמי - איך משתלטים על זה?" מבהיר שלוי. תהייה זו הייתה הצעד הראשון ביצירת האנציקלופדיה.

משה שלוי הוא "איש של אנציקלופדיות", ובעברו מעורבות ביודאיקה, באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה של השואה. משעלה בדעתו הרעיון, קרא בקפידה את חמישה-עשר כרכי היודאיקה, דף אחר דף, וחישב את כמות האינפורמציה המופיעה בהם על נשים או תחומים הקשורים בהן. "התברר לי שמתוך כשלושה-עשר מליון מילים, ארבע מאות אלף בלבד התייחסו לנשים" מתאר שלוי. מתוך רצון לתקן עוול זה ("אני פמיניסט" מצהיר שלוי), ועל מנת לערוך סדר בתחום נשים ומגדר שיקל על אנשים המתעניינים בו, הגה אנציקלופדיה עולמית שתקיף נשים מכל העמים ומכל התקופות. לאחר שנוכח כי פרוייקט שאפתני זה לא ניתן לביצוע, החליט להסתפק בתחום שבו יש לו מקורות וידע - חקר הנשים היהודיות.

מיוזמה פרטית זו, תוך עבודה מאומצת וקפדנית נולדה האנציקלופדיה הייחודית. משה שלוי היה היוזם ואוסף החומר, ואילו אליס שלוי מילאה תפקיד בתחום העריכה. היה זה פרוייקט משפחתי גם במובן שנעשה רובו ככולו בביתם הפרטי.

            באנציקלופדיה הדיגיטלית (בפורמט תקליטור) הכתובה אנגלית, דוגמאות רבות המעשירות את ידיעותינו על נשים ידועות שאך מעט נכתב עליהן בעבר, וחושפות נשים עלומות: "האם אי פעם שמעת על שרה שנירר, שרה עזריהו, חנה מייזל-שוחט? האם סיפורה הטרגי של קלרה אימרווהר מוכר לך? ומה ידוע לך על מהפכניות כגון רוזה לוקסמבורג, אמה לזרוס, אמה גולדמן? האם את חברה בקולך או בויצ"ו? אם כן, תכירי את תולדות ארגונים חלוציים אלה. רוזה ויטלס, עולה מארצות הברית שהשתקעה בירושלים, הקימה בעיר את מגן דוד אדום הראשון. כיום אין מכירים את שמה. אף רחוב בירושלים, העיר שכה אהבה, אינו קרוי על שמה. כולם מכירים את אנה פרנק, אך מה בדבר יתר הקרבנות והגיבורות של השואה? צעירות אגדיות, עדיין בגיל ההתבגרות, שימשו כקשריות אשר העבירו מגטו לגטו גם נשק וגם אזהרות על החורבן ההולך ומתקרב. מעטות שרדו ולא סופר מעשה גבורתן. רוזה רובוטה עבדה בבית חרושת לתחמושת באושוויץ ומשם הצליחה להבריח אבק שריפה לחבריה אשר תכננו לפוצץ את המשרפות. אף כי נתפסה ועונתה קשות, הצליחה להודיע לחבריה שלא בגדה בהם. היא ועוד שלוש משותפותיה, אלה גרטנר, אסתר וייסבלום ורגינה ספירשטיין, הוצאו להורג ב-6 בינואר 1945, שבועות מספר לפני שחרור המחנה. רק לאחרונה ראה יד ושם לנכון להקים אנדרטה לזכרן. וכן הלאה וכן הלאה...כמו אלפי נשים בעולם כולו ובכל הזמנים, תרמו הנ"ל תרומה חשובה לחברות בהן חיו, ובמקרים רבים לעם היהודי ולארץ ישראל. הן היו חלוצות, מהפכניות, מחדשות, אך כמעט אינן זוכות לאזכור אפילו במהדורות החדשות של אנציקלופדיות יהודיות או בספרי תולדות עם ישראל. האנציקלופדיה החדשה, בעריכת פרופ' פאולה היימן מאוניברסיטת ייל ופרופ' דליה עופר מהאוניברסיטה העברית, עושה עמן צדק".

האנציקלופדיה כוללת מעל אלפיים ערכים (3,200,000 מילה), ביוגרפיות ומאמרים תמאטיים, רובם פרי מחקר חדשני ומעודכן; כל אחת ואחת מהנשים המוזכרות בתנ"ך זוכה לערך העוסק גם בפרשנות המדרש אודותיה, לצד נשים יהודיות בתקופות שונות ודעותיהם של גדולי התורה בענייני נשים. כאלף מחברות ומחברים כתבו ערכים לאנציקלופדיה. האיורים המלווים את הטקסט מרשימים אף הם.

האנציקלופדיה ייחודית מבחינת המבנה שלה. מלבד היותה דיגיטלית - מה שתורם רבות לנגישות החומר, היא ידידותית למשתמש/ת. החיפוש בה יכול להיעשות גם באמצעות קטגוריות: תחום עניין (היסטוריה, משפט וכדומה), תקופה היסטורית (ימי הביניים, המאה ה- 19 וכדומה), מדינה ועוד. משה שלוי ביקש מהמחברים להציג גם את הרקע המשפחתי של הנשים. רקע זה, הייחודי לאנציקלופדיה זו, מאפשר הבנה רחבה יותר של דרכה של האשה, בבחינת "האישי הוא הציבורי".  באמצעות "הקלקה" על שם מחברי הערכים ניתן להגיע למידע נוסף.

אליס שלוי מוסיפה נדבך לחשיבות האנציקלופדיה: "זו תרומה גדולה מאוד לכל התחום של לימודי נשים ועושה צדק עם ציבור שלם שבמשך כל הדורות לא זכה להכרה שראוי לה. זה ההישג הגדול שלה; פרסום ה-Her Story". שלוי אף טוענת כי האנציקלופדיה משקפת את הצמיחה של תחום חקר נשים ומגדר שקיבל תאוצה משנות השמונים ואילך. אולם מאחר שהרבה ממחקר חדש זה אינו מוכר, בציבור ואף באקדמיה, לאנציקלופדיה תפקיד חשוב גם בחשיפת המחקר המתפתח.

 

פמיניזם בחברה הישראלית

"פמיניזם אמיתי הוא בעיניי חתירה ליצירת חברה שבה המין של האדם אינו קובע את גורלו; חברה נטרלית מבחינה מגדרית" מבהירה אליס שלוי. אולם היא אינה אופטימית לגבי המצב בחברה הישראלית. "כל זמן שיש במדינה צבא ורבנות - לא יהיה שוויון בין המינים, מפני שבשני התחומים הללו, המאוד משמעותיים בחברה הישראלית, אין שוויון". שלוי סבורה כי השקפת האשה בישראל אינה זוכה להשפעה כלשהי בקביעת מדיניות; בקבלת החלטות גורליות כגון יציאה למלחמה. ממציאות זו - כולם יוצאים נפסדים. "החברה מפסידה את תרומת הנשים, והנשים מפסידות את כוח ההשפעה על החברה".

אליס שלוי סברה כי הפתרון טמון בשני דברים: ראשית, הפרדת הדת מהפוליטיקה. "המדינה צריכה להיות יהודית, מבחינת שפת הדיבור, לוח השנה וכדומה, אך צריך להיות בה חופש דתי"; שנית, יצירת שלום "שיביא לכך שלכל עניין הצבא לא יהיה משקל כמו היום". במצב הנוכחי, לדעת שלוי, אין אפשרות להגיע לשוויון של ממש, והחברה מפסידה מכך, "כי לנשים יש המון מה לתרום - והאנציקלופדיה מוכיחה זאת".

 

אופן מאבק הנשים - היבדלות נשית או שיתוף פעולה?

אליס שלוי רואה ברכה בריבוי היחסי של ארגוני נשים הפועלים בעבור אוכלוסייתם (כמו "קולך", ארגוני נשים חרדיות, דרוזיות, בדואיות ועוד). "מנהיגוּת של נשים בכל אחת מהקבוצות הללו" טוענת שלוי, "מגיעה להישגים גדולים בהעלאת מודעות הנשים, הכשרתם בתחומים שונים, העלאת קרנן בקהילה שלהן, וזו התפתחות מעניינת ומאוד מבורכת". יחד עם זאת שלוי סבורה כי יש לחתור לשיתוף פעולה ובניית קואליציות בין קבוצות הנשים השונות שיאבקו יחד על נושאים משותפים. אולם היא מודה כי "ההעצמה של שותפות כזו תהיה רבה כשכל קבוצה נפרדת תהיה בעלת מודעות, ידע, עוצמה וכוח".

בהתאם לגישה זו, על "קולך", לדעת שלוי, להמשיך בהעלאת מודעות של נשים שומרות מצוות למצב הקיים ולמה שניתן להשיג ושצריך לנסות להשיג. שאיפתה העתידית היא "שבבוא העת יעסקו בשינוי חברתי משמעותי בכל הקשור למצב הדת בארץ. אך לא ליצור בדלנות. הייתי רוצה לראות את הנשים הדתיות פועלות יחד עם נשים שאינן שומרות מצוות, בכל הקשור לקידום מעמד האישה בארץ".

דווקא בנוגע למעמד האישה בחברה הדתית, שלוי מגלה אופטימיות זהירה. "אני מאמינה גדולה ב - 'אם תרצו אין זו אגדה'. אך לא מספיק לרצות, יש גם לעשות. למען האמת, לא חלמתי שילך כל כך מהר", מודה שלוי בהתייחסה למצב הנשים הדתיות היום לעומת המצב לפני שלושים שנים. "אני הולכת לבית הכנסת "שירה חדשה" ורואה בוגרות פלך עוברות לפני התיבה. לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר. זה מעודד".

 

תחושת החמצה?

לסיום הקשיתי. ביקשתי לדעת האם לפעילות ציבורית כל כך מאומצת, בחברה שאינה פמיניסטית, יש גם מחיר; האם יש תחושת החמצה. "לא על עשייה", מבהירה שלוי, "את פרס ישראל קיבלתי על מפעל חיים. ההחמצה היא שאני לא מוצאת זמן לכתוב את זיכרונותיי ולתאר את המפעלים שהייתי מעורבת בהם שיאפשרו תמונה של התפתחות החינוך בארץ בדגש על בנות ונשים". זיכרונות שישמשו חוקרים בעתיד, וכן את בני משפחתה.

 

כשנפרדנו, ואני כבר בפתח הדלת, אמרה אליס שלוי כי בכל זאת מלווה אותה תחושת החמצה. "העיסוק הרב בנושאים ציבוריים, היה על חשבון זמן רב שלא ביליתי עם הילדים, וזה עכשיו מצער אותי. זה לא קל לשלב הכל. הייתי בוחרת היום אחרת". אולם בתשובה לשאלתי, מודה שלוי כי אינה יכולה לומר על מה הייתה מוותרת. מאידך גיסא, היא נזכרת בשנים שבהן הייתה מלאה כל כולה בשלושה עיסוקים תובעניים שהעסיקו את כל הבית, ובדברי בתה הצעירה, פנינה, שהודתה כי היא זכתה לגדול לתוך מציאות מעין זו, שבה האזינה לישיבות השדולה שנערכו בבית וכמה נתרמה מכך. "הבעיה היא תמיד", מסכמת שלוי, "איך מוצאים את האיזון. אני לא מאמינה שיש אנשים שלא מצטערים על משהו שעשו או לא עשו אם הם באמת כנים עם עצמם".

 

יכולתי להוסיף שבת בביתם של בני הזוג שלוי, להמשיך ולשוחח על נושאים רבים, המבטאים את פועלה של אליס. מפאת השעה שהתארכה נאלצתי לסיים את השיחה. בדרכי חזרה לביתי חשבתי שאליס שלוי היא מודל לחיקוי בעבור כולנו, בהיבט הציבורי והפרטי כאחד. והרי כאמור, זוהי תמצית המנהיגות הנשית לשיטתה של שלוי: הדוגמה האישית.













1.
אכן אישה מופלאה וזוג נדיר
רינת ק (2/25/2008)
אומץ ליבה ותמיכתו של בן הזוג היא שאפשרה לשני אנשים מדהימים כ"כ לקיים מערך מיוחד עם השגים מרשימים.
2.
גב´ שלוי היא קונסרבטיבית
יעקב מירושלים (2/25/2008)
האם קולך הולכים לכוון שלה? כל הזמן אתן מצהירות שאתן אורתודכסיות ואז אתן נותנות מקום לאישה שבמפורש מצהירה שהיא נגד בתי הדין הרבניים... אז אתן יושבות על הגדר או שכבר עברתן את המחיצה???
3.
שלוי היא אישה דתית וחכמה
יואב (2/28/2008)
אני חושב שמן הראוי להביא דמויות של נשים מיוחדות שהביאו לשינוי בתוך המערך של מעמד האישה בשנים האחרונות. לכן, אני תמה מדוע יעקב מכניס בתוך סטרואוטיפ את כל הנשים. האם כל אחד בודק בציציות של כל אדם באשר הוא אדם? מדוע זה נעשה אצל אישה? תמהני??
4.
נשים מנהיגות
יפה (2/28/2008)
במדור מנהיגות נשים, מופיעות נשים בגוונים שונים. נשמח לקבוע ראיון גם אישה חרדית שפעלה למען נשים ומסמלת דרך לנשים.
5.
התקליטור אינצקלופידה
עליזה ב. (2/28/2008)
משפחת שלוי משה וגם אליס שניהם עבדו במשך שנים רבות על התקליטור הזה. זה אוסף נדיר שכורך אל כל הנשים מאז שרה אמנו ועד היום. הוא מביא את הנשים לקדמת הבמה ומספר לנו רבות אודותן. נשים חשובות ופעילות שלא היה להן מקום בדפי ההיסטוריה. גם במקרא, הנשים מוזכרות רק אגבית. גם כאשר הן חשובות וקובעות. שמעתי את פרופ´ אריאל סימון אומר שהמעלה הגדולה של מנוח האב של שמשון הוא שהיה הבעל של אשת מנוח.
6.
שמעתי בטעות את המילה אוטודוכסים פה???
אפרת (12/31/2008)
עד מתי תאמרו שאתן במסגרת היהדות ולא הרפורמיות? הלא עזר בתורה מובן במפורש על האשה? האם אני מדברת לעצמי?? מקווה שלא אגב להזכירכן נשים יקרות מי שהוביל את עם ישראל וקבע את סדר היום היו שרה בנושא ישמעאל ורבקה בנושא יעקב ורחל ולאה ואמהותיהן בשבטים ואפילו בשמותם! הצעתי היא שתפסקנה לחפש את היציאות מתורתנו ואנחנו נקבל אתכן בזרועות פתוחות.

 
   

קמפוס הר הצופים בבית הלל ירושלים. טל: 02-6720321 פקס: 02-6730595
כתובת למשלוח דואר: ת.ד.10502 ירושלים 9110402

יהדות, שאל את הרב, פרשת שבוע, חגים, נשים