בשלהי שנת 2000 ובראשית שנת 2001 הובאו בעיתונות היומית בהבלטה מקרים שונים של רצח נשים בידי בני זוגן. ההשפעה המצטברת של מקרים אלה הותירה בי את רישומם החזק, וחודשים אחדים התהלכתי בתחושה כי יש צורך לתת ביטוי יהודי ורוחני כלשהו לתופעה מצערת זו. לבסוף באתי לחבר בחודש מארס 2001 את "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן". תפילה זו היא פנייה כלפי שמים לביטול נגע חברתי מצער שֶׁפָּשָׂה בקרבנו.
בשנת 2009 עדים היינו להתגברות האלימות בהחברה הישראלית, והתעצמות זו האפילה במידה מסוימת על התופעה של רצח נשים בידי בני זוגן, שהיא אחת ההתגלמויות של אלימות במשפחה. עם זאת, הנגע של רצח נשים בידי בני זוגן עודנו מתהלך בינותינו. וכך אפשר להזכיר כי לאחרונה, ב-19 לאוקטובר, נרצחה אורלי טמסגין, בת 34 מנתניה. בן זוגה אהלי נעצר בחשד לרציחתה, והוא התאבד בכלא כעבור ימים אחדים.
"תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" כוללת בקשה לעילוי נשמות הנרצחות ותפילה לשלום. התפילה אינה מזכירה באורח מפורש את הפעולות הראויות להיות נקוטות בידי הציבור והחברה, כשם שתפילות למציאת הזיווג אינן מאזכרות את ההשתדלות שעל האדם התר אחר זיווגו לעשות.
"תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" נדפסה במקומות שונים, לראשונה מעל דפי "הצופה" [י' בסיוון תשס"א, 1.6.2001, סופרים וספרים, עמ' 12], ובהמשך בנוסח מעודכן יותר בחוברת "שִׂיחַ שְׂפָתַיִם: צרור תפילות", שראתה אור בירושלים בשנת תשס"ג, חוברת המכנסת תפילות אחדות שנתחברו בידי כותבת שורות אלה.
מחמת נצרכותה נָפוֹצָה "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" בחוגים רחבים, והתקבלה בארץ וברחבי העולם היהודי, לא בקרב הציבור האורתודוקסי בלבד. תפילה זו נאמרת בבתי כנסת שונים ברחבי העולם היהודי, במספרים גדלים והולכים, בשבת הסמוכה ליום הבין-לאומי נגד אלימות כלפי נשים, שמציינים מדי שנה ב-25 לנובמבר. עם זאת, נראה שיש מקום לאומרה גם לעתים מזומנות יותר בשבת. תפילה זו נישאה בפועל גם בעקבות מקרים ספציפיים של רצח נשים בידי בני זוגן.
בשנת 2009 חל היום הבין-לאומי נגד אלימות כלפי נשים ביום רביעי בשבוע, ועל כן המועד הראוי לאמירת תפילה זו בבתי הכנסת הוא השבת הקודמת ליום זה, שבת פרשת תולדות. מקום מתאים לאמירתה הוא לאחר התפילה לשלום המדינה.
למרות הפתיחות לאמירת תפילה זו בקהילות רבות, ואמירתה במספר הולך וגדל של בתי כנסת, אפשר לשער כי נשיאת תפילה שנתחברה בידי אישה לא תזכה עדיין לאישור בכלל בתי הכנסת הדתיים-לאומיים. עמדה מעין זו מצערת ברמה העקרונית, והגישה היאותה לדידי היא כי יש לקבל את האמת ממי שאמרה, וכי אין כל איסור שנשים תחברנה תפילות, גם להשקפת מי שסבורים שחל איסור על נשים ללמוד תורה. "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" כתובה בלשון המקורות, וברור ומחוור שאין כל בעיה הלכתית בנוגע לתכנים הכלולים בה.
במאמרי "נשים אורתודוקסיות בזמננו כמחברות תפילות לכלל ישראל" [להיות אישה יהודייה, קובץ שני, בעריכת מ' שילה, ירושלים תשס"ג, עמ' 413-432] שטחתי את משנתי, התיאורטית והאופרטיבית, ובו העליתי באריכות כי ראוי שהיצירה הנשית תהיה מופנית לציבור בכללו, ולא לנשים בלבד. בהקשר זה חיוני להעיר מבחינה היסטורית כי יש באמתחתנו עדויות אחדות בדבר נשים שחיברו תפילות המכוונות לכלל הציבור, ולא לנשים בלבד. וכך, המשוררת העברייה ממרוקו בת המאה השמונה עשרה פריחא בת רבי אברהם בר אדיבה, רב ומשורר אף הוא, חיברה שני שירי בקשה שהגיעו לידינו. השיר האחד "פנה אלינו ברחמים" מכיל טור חוזר שנוסחו הוא "בקר ותשמע קולי", נוסח המורה כי השיר הוא בקשה של חול המיועדת להיות מושרת לפני תפילת השחר, או בתיקון חצות. ועם זאת, באחד מכתבי היד של שיר זה, מן המחצית הראשונה של המאה התשע עשרה באלג'יריה, ייעודו המפורש הוא "בקשה למועד". מכל מקום, נמצאנו למדים כי בצפון אפריקה לא נמנעו מלומר במסגרת תפילות הרשות הקשורות לאמירה ליטורגית רשמית פיוט שנתחבר בידי אישה. [ראו בהרחבה י' לוין, "נשים יהודיות שחיברו תפילות לכלל ישראל - עיון היסטורי", כנישתא ב (תשס"ג), עמ' פט-צז, ובמקורות הרשומים שם].
לגבי התקבלותן של תפילות רשות שנכתבו בידי נשים, ציינתי במאמר "נשים אורתודוקסיות בזמננו כמחברות תפילות לכלל ישראל" כי נשים אינן מעורבות לעת עתה בהדפסת סידורים ואינן בעלות השפעה בקביעת הכללת תוכני תפילות רשות, לרבות תפילות שנתחברו בידי נשים, וכי ראוי שיחול שינוי בעניין זה. ואפשר להוסיף ולהעלות את ההבחנה כי ישנן קהילות שבהן אין לנשים קביעה בעניינים הנוגעים לתפילות ולאמירות הרשות שנבחרות להיאמר, למרות שנשים רבות חברות הקהילה מתפללות באורח קבע בבית הכנסת לכל הפחות בשבתות ובימים טובים.
ואולם, גם באותן קהילות שבהן עדיין אין הסכמה רחבה לומר את "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן", מי שמבקשים לאומרה יכולים לעשות כן ביחידות בתוך בית הכנסת גופו, או לחלופין לאומרה בביתם לאחר התפילה בבית הכנסת. כמו כן, אפשר לומר את "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל" השנה בקבוצות תפילה לנשים העומדות להתכנס בשבת פרשת תולדות, כשם שידוע לי שהתפילה נאמרה מכבר בקבוצות תפילה שונות.
יש להעיר לגבי הקטע החותם את התפילה, "הַבּוֹחֵר בִּתְפִלַּת עֲבָדָיו, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. קַבֵּל-נָא אֶת צָקוּן לַחֲשֵׁנוּ וְתֵעָתֵר לָנוּ כְּבַקָּשָׁתֵנוּ, וְנָא אַל-תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", כי נוסח זה הוא לכאורה שאלת צרכים האסורה בשבת. ואולם בקשת צרכים של מצווה, כגון אמירת תפילות למציאת הזיווג בשבת מותרת, ובתימן לדוגמה נהגו בחורים רווקים להתקבץ בלילי שבתות דווקא בבתי הכנסת ולומר תפילות למציאת בת זוג, שכונו "תפילת הבחורים". [ראו בהרחבה י' לוין, "תפילת הבחורים", תימא ו (תשנ"ח), עמ' 119-131]. יש מן הנוסחאות הללו שמופיעה בהן הלשון "כי אתה שומע תפילת כל פה. ברוך שומע תפילה". כמו כן, המילים "מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה" המופיעות ב"תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן", נאמרות בארמית מדי שבת בתפילת "בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא": "וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִּבָּאי, וְלִבָּא דְּכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם" [=ותמלא משאלות לבי ולב כל עמך ישראל לטובה ולחיים ולשלום]. באורח דומה בהוצאת ספר התורה בימים טובים נאמרת תפילת "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹנִי וְתֵן שְׁאֵלָתִי".
תגובה אחת, מצערת בעיניי, ששמעתי מפי תלמיד חכם, המשתייך לציבור הדתי-לאומי, תגובה שביטא לאחר שהתוודע ל"תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן", היא שהתופעה של רצח נשים זניחה מבחינה כמותית ואינה מצויה בקרב הציבור הדתי, אלא קיימת בשוליים של החברה הישראלית. ראייה זו הפליאה והפתיעה אותי, והשבתי לו כי אין זה אמור לשנות כלל אם התופעה אינה מצויה בשורות החברה הדתית, ולדידי די שהיא קיימת בקרב הציבור היהודי. כולנו ערבים זה לזה, וּכְחֶבְרָה לא נוכל לעמוד מנגד, לפטור את עצמנו ולומר "ידינו לא שפכה את הדם הזה" (דברים כא, ז). לשמע גישה מתבדלת זו, חשתי בהקשר לנקודה זו גם כשלון בהקניית ערכים דתיים. ולמעשה, אפשר להוסיף כי "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" מוסבת באורח מפורש על בנות ישראל, אולם בה במידה צריכה להטרידנו התופעה הכלל-עולמית של רצח נשים בידי בני זוגן. מי שירצו בכך, יוכלו להסב את נוסח התפילה לגרסה כללית יותר.
אמירת "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" היא אחת הדרכים לְשַׁמֵּר את זכר הנשים שנרצחו בידי בני זוגן. ישנן דרכים אפשריות שונות להתייחס לתופעת האלימות כלפי נשים בחברה הישראלית, וקיימים מעשים חינוכיים מגוונים ראויים. ככל הידוע לי, מדינת ישראל טרם נתנה את הדעת לצורות הנצחה ממלכתיות של זכר אותן נשים קורבנות האלימות. אחת הדרכים הנאותות שבה תוכל החברה הישראלית כציבור להעלות על לוח לבה את תופעת רצח הנשים ולהרהר בנסיבות שיכולות וְשֶׁיָּכְלוּ כלל לאפשרה, היא כתיבת ספר תורה לעילוי נשמות הנרצחות. משפחות רבות יוזמות כתיבת ספרי תורה בעקבות נפילת יקיריהן, ונראה לי כי נודעת חשיבות חינוכית ממדרגה עליונה לכתוב ספר תורה אשר יוקדש לזכרן של הנשים שנרצחו בידי בני זוגן. ספר תורה זה ראוי שיופקד ושיוצב במקום ציבורי, ושייעשה בו שימוש באירועים בעלי אופי ממלכתי, למען ישמעו וייראו. יש אמנם לקוות כי יימצא גוף או יחידים אשר יכירו בערך החינוכי הטמון ביוזמה זו, יגלו בה עניין וייאותו ליטול על עצמם משימת קודש זו.
נוסח התְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל-חָי וְרוּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ - הֱיֵה-נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, עַל כָּל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן שֶׁקָּמוּ עֲלֵיהֶן לְהָרְגָן נָפֶשׁ.
אֱלֹהִים, אַל-דֳּמִי לָךְ, אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. בַּטֵּל נֶגַע זֶה שֶׁפָּשָׂה בְקִרְבֵּנוּ, וְקַלְקֵל מַחֲשֶׁבֶת הַזּוֹמְמִים לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹת זוּגָם, וִיקֻיַּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל" [ישעיה ח, י]. כִּי אֵין לְךָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ.
פְּקָד-נָא אֶת זִכְרָן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן בְּכָל עֵת וְעֵת וּבְכָל אֲתָר וַאֲתָר, וְתֵן לָהֶן יָד וְשֵׁם טוֹב בְּבֵיתְךָ וּבְחוֹמוֹתֶיךָ.
מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שִׂים שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ, וּפְרֹשׁ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּתְזַכֵּנוּ שֶׁנִּהְיֶה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם וְרוֹדְפֵי שָׁלוֹם.
הַבּוֹחֵר בִּתְפִלַּת עֲבָדָיו, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. קַבֵּל-נָא אֶת צָקוּן לַחֲשֵׁנוּ וְתֵעָתֵר לָנוּ כְּבַקָּשָׁתֵנוּ, וְנָא אַל-תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
©כל הזכויות שמורות ליעל לוין
